הגמרא (מנחות מג, ב) מספרת על דוד המלך, שבדרך כלל היה הולך עם טלית ותפילין (כפי שהיה מקובל באותם ימים). כאשר נכנס לבית המרחץ וראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלי מצוה! כיון שנזכר במילה שבבשרו, נתיישבה דעתו. לאחר שיצא, אמר עליה שירה, וזהו פרק י"ב בתהילים הפותח במילים: "למנצח על השמינית מזמור לדוד" – על המילה שניתנה לשמיני. רואים אנו מדוד המלך, שכאשר הבין שהוא מחובר אל ה' בכל מקום, אפילו בבית המרחץ, הדבר גרם לו לשמחה גדולה, עד שאמר על כך שירה.