מספרים על אדם שהייתה לו טראומה משני ימים בשנה. הוא לא ידע איך לעבור אותם בשלום. היום הראשון היה ליל בדיקת חמץ, והחסיד היה מוטרד שמא יישאר אי-שם חמץ בלתי ידוע. כל הלילה היה בודק את החמץ בדמעות. אבל היה יום אחר, קשה יותר. היה זה ערב יום כיפור, בעת הכפרות. מיודענו היה 'איסטניס' ולא סבל לכלוך. החרידה אותו המחשבה שמא כשיסובב את התרנגול על הראש, בדיוק אז יחליט התרנגול להוציא עליו את הלכלוך. כמה לילות לפני יום כיפור עברו עליו ללא שינה. עד שבסוף החליט החלטה אמיצה: אם התרנגול ילכלך, ננקה ונמשיך הלאה...