מסופר על עשיר שעסקיו התדרדרו, והוא פשט את הרגל ונעשה 'בעל חוב'. הגיע האיש אל אדמו"ר הזקן ותינה את צערו. במקום לברך ולעודד אותו, אדמו"ר הזקן החל להסביר לו מהו עניין 'בעל חוב' בעבודת ה' הרוחנית, עד שאותו עשיר שכח לגמרי על החובות הכספיים והחל לבכות מאוד על מצבו הרוחני. כשסיים לבכות, אמר לו אדמו"ר הזקן שהוא יכול לנסוע בחזרה לביתו. הלה חזר, והנה התהפך הגלגל והוא נעשה בשנית עשיר גדול. אמר על כך אדמו"ר הזקן, שזה קיום של מה שכתב בתניא "אזי היא שעת הכושר להפך העצב להיות ממארי דחושבנא... ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא". כלומר, שעל ידי הפיכת העצבות הגשמית למרירות רוחנית, נגרם שהתפטר בפועל מהבעיה שהייתה לו בגשמיות.