החסיד ר' שמואל מונקס נודע כאדם בעל חוש הומור חסידי, שלא אהב עצבות. פעם, בתשעה באב, ראה את האנשים עצובים ואבלים, ובתגובה זרק עליהם גרגרים שונים כדי להעלות חיוך על הפנים. אחד הגרגרים נפל על זקנו של הצדיק רבי אהרן מקרלין. הוא הקפיד על הזלזול באבלות, ואמר כי בגלל אברכים כאלו קרה החורבן. למחרת, הלכו אדמו"ר הזקן ורבי אהרן מקרלין בדרך. פתאום נשמע קול בכי ויללה. הם התקרבו לקול ונדהמו למראה עיניהם: ר' שמואל מונקס יושב מכוסה בטלית, נמלים עוקצות אותו, והוא אומר קינות בבכי ושפיכת הנפש. אמר רבי אהרן: בגלל אברכים כאלו ייבנה המקדש (שמועות וסיפורים א, כט).
[[קטגוריה:אבלות]
גירסא אחרת:
בעת ביקור רבי שלמה מקרלין, אצל אדמו"ר הזקן ביום תשעה באב, עמד ר' שמואל מונקס בבית הכנסת וזרק עיגולי קוצים על המתפללים (כדי להפיג את העצבות). כשראה זאת ר' שלמה מקרלין, הקפיד על כך ואמר לאדמו"ר הזקן: "בגלל אברכים כאלו נחרב בית המקדש". למחרת הלכו אדמו"ר הזקן ור' שלמה מקרלין יחד אל מחוץ ליישוב, וראו אברך בתוך בור מלא נמלים שעוקצים את כל גופו והוא בוכה על חורבן בית המקדש. אמר על כך ר' שלמה: "בגלל אברכים כאלו יבנה בית המקדש". אמר לו אדמו"ר הזקן: "זהו אותו אברך"