בהקשר לכך מביא אדמו"ר הזקן סיפור מהגמרא על בנו של רבי יהודה הנשיא (מופיע במדור מקורות): פעם הגיע אל רבי יהודה הנשיא "גט מקושר", דהיינו גט שנכתב בשיטה מיוחדת – כותבים כמה שורות, כופלים את הכתוב על החלק שתחתיו ותופרים; חוזרים וכותבים כמה שורות, כופלים ותופרים, וחוזר חלילה עד הסוף. רבי פתח את הגט וגילה שאין בו תאריך. אמר לו רבי שמעון בנו: שמא התאריך מובלע בין התפירות והקשרים. ואכן, כך היה. הקפיד רבי על כך, כי העדיף גט "פשוט" הנכתב כרגיל, במצב שבו אין חשש שהתאריך ייעלם. התאריך חיוני בגט, שכן לפי התאריך נקבע מתי היא אשת איש ומתי גרושה. אמר לו בנו: לא אני כתבתי, אלא ר' יהודה חייטא כתב את הגט הזה. אמר רבי: כלך מלשון הרע הזה. כלומר, לא היה עליך להטיל אשמה עליו, אלא לומר רק: אני לא כתבתיו. פעם אחרת ישבו וקראו בספר תהילים, ואמר רבי בהתפעלות: כמה מיושר הכתב הזה. אמר לו בנו: לא אני כתבתי, אלא יהודה חייטא כתבו. אמר לו: כלך מלשון הרע הזה. שואלת הגמרא איזה לשון הרע יש במקרה השני, הרי מדובר בשבח? אלא: אדם צריך להיזהר כשהוא מדבר בשבח חברו, שמא מתוך שבחו באים לדבר גם בגנותו (ע"פ בבא בתרא קסד, ב).