באחת הפעמים שאדמו"ר האמצעי קיבל ליחידות, הוא עצר לפתע את כל היחידויות והתחיל לומר תהילים בהשתפכות הנפש. כל החסידים היו מודאגים מאוד, וחשבו שמשהו נורא קרה. לאחר זמן הסביר אדמו"ר האמצעי: כאשר אדם נכנס אליי ליחידות ומבקש תיקון על בעיה רוחנית, אני מחפש קודם כל היכן אותה בעיה נמצאת אצלי בדקות ובעדינות, ורק אחר כך אני יכול להבין אותו ולתת לו תיקון. היום נכנס אליי מישהו וסיפר על בעיה רוחנית חמורה וחריגה במיוחד. חרדתי חרדה גדולה שמא בעיה כזו נמצאת אצלי, ולכן הפסקתי את היחידויות. בדומה לכך, הזכרנו בפרק כ"ח את הסיפור על אדמו"ר האמצעי שהיה מזיע מאוד ביחידות, כיון שכאשר אדם נכנס אליו, היה כביכול פושט את מלבושיו ונכנס לתוך לבושו (הרוחני) של הזולת, כדי להבין אותו כראוי. ואז יוצא מלבושו של הזולת וחוזר ללבוש עצמו כדי לתת לזולת תיקון. וחוזר חלילה עם שאר האנשים.