מספרים על כומר שהתפרסם בכל מקום בתור עניו ושפל רוח. הוא לא היה נותן שיכבדו אותו, ומתייחס לעצמו כאל אחד מפשוטי העם. הענווה שלו התפרסמה מאוד ורבים העריצו אותו. היה שם רב אחד שהסיפור לא מצא חן בעיניו. הוא הריח שלא מדובר בענווה אמיתית של קדושה, אלא בענווה מזויפת של טומאה. פגש הרב את הכומר ואמר לו: אני רואה שאתה העניו הכי גדול בעולם. הכומר חייך בשביעות רצון, כאומר: סוף סוף מישהו מזהה זאת. המשיך הרב: אבל הענווה שלך מעלה אצלי שאלה. הרי בתנ"ך כתוב "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", כלומר שמשה רבינו היה העניו הכי גדול בעולם. והרי לכאורה אתה עניו גדול יותר ממשה רבינו? עיניו של הכומר ברקו. מעולם לא קיבל מחמאה כזו. אמר הכומר לרב: השאלה שלך מצוינת, וגם לי יש את אותה שאלה... אמר לו הרב: אהההה, אם לך יש את השאלה, הרי שלי יש כבר את התשובה...