בחור צעיר הגיע לעיירה ליובאוויטש, וביקש להתקבל בישיבה המפורסמת 'תומכי תמימים'. כשבדקו את מידת ההתאמה שלו לישיבה, התוצאות היו דו-צדדיות: מצד אחד מדובר בבחור גס ומגושם, המרוכז בעצמו. הוא הסתובב במקומות מפוקפקים, היה שקוע בתענוגות העולם הזה, והדבר ניכר על התנהגותו והליכותיו. ספק רב אם הישיבה מתאימה לו, וחשש גדול שישפיע לרעה על חבריו. מצד שני הבחינו כי בתוכו שוכנת נשמה גדולה. יש לו פוטנציאל גבוה, ואפשר לזהות עדינות שחבויה בו. היה לו רצון חזק להתקבל לישיבה, ומזה השתמע שהוא רוצה להשתנות לטובה. איך אפשר לדחות בחור כזה מהישיבה, והרי מי יודע לאן יתדרדר חלילה? [אפשר לשאול את המשתתפים מה אמורים לעשות לדעתם] אמר הרבי הרש"ב לבנו מנהל הישיבה רבי יוסף יצחק (שלימים היה לאדמו"ר הריי"ץ) לעשות לבחור "מבטשין ליה". לבטש את העץ והגסות, כדי שאש הנשמה תוכל להיתפס. כך הנשמה תוכל להתבטא, ויהיה לו מה לעשות בישיבה. הורה הרבי הריי"ץ לתת לבחור את העבודות הכי קשות באפיית המצות. במקביל, הורה לבחור ללמוד מאמרי חסידות בעל פה ולהיבחן עליהם. הבחור נדרש לעבוד באפייה שעות רבות, וכאשר התעייף ואפסו כוחותיו – נאלץ ללמוד בעל פה את החומר הנדרש. העומס הפיזי והרוחני שבר אותו לחלוטין. ובכל זאת הוא עמד במטלות בכבוד. כאשר הגיע ליל הסדר, ביקר הרבי הרש"ב ובנו בשולחן הסדר של בחורי הישיבה. כשראו את הבחור, אמר הרבי הרש"ב לבנו: ראה, פתאום רואים עליו פני אדם...