לאחים הקדושים רבי אלימלך ורבי זושא, היה אח שלישי. הוא היה אדם פשוט, שניהל בית מרזח קטן בעיירה רחוקה. פעם ערכו האחים הקדושים גלות והגיעו לבית המרזח שלו. הם נכנסו לשם בשעת ערב מאוחרת ועקבו כיצד אחיהם משרת את האורחים ומוזג להם שתיה חריפה כרצונם. בלילה, שכבו האחים לישון, ופתאום שמעו בכיות נוראות. הם קמו ממיטתם בבהלה ונדהמו לגלות כי אחיהם יושב בתוך חדר סגור וממרר בבכי. דפקו האחים על הדלת והוא פתח להם. בתחילה ניסה להתחמק מהשאלות, אך לאחר שלחצו אותו הסביר, כי הוא מחזיק פנקס קטן של חשבון נפש, בו הוא רושם במשך היום כל עבירה או הרהור עבירה שעלה בדעתו. בערב, אינו הולך לישון עד ששב בתשובה שלימה וחש שעוונו כופר. "כיצד אתה יודע אם עוונך התכפר?", תמהו. "אני בוכה ומפציר כי תתקבל התשובה, וכאשר אני רואה שהכתב נמחק מהפנקס – יודע אני שה' מחל"... (סיפורי חסידים, זוין).