שיעורש"י: הסכם השלום בין ישראל לכנען ('מחוטב עציך' - נצבים, כט, י)

על פי ליקוטי שיחות, חלק ט, שיחה א לפרשת נצבים

מהיכן לקחו הגבעונים את הרעיון 'לעבוד' על בני ישראל? • מהי המחלוקת ההיסטורית בין מדרש תנחומא לרש"י? • ומה הדבר שהדהים יותר מכל את פרופסור גרין?

פתיחה

אחד הסיפורים המרתקים בזמן כיבוש ארץ ישראל על ידי יהושע בן נון הוא סיפורם של הגבעונים. הגבעונים היו אומה שחיה בתחומי ארץ ישראל, ובעקבות כיבוש יריחו והציווי האלוקי (דברים, כ, טז) להשמיד את כל גויי הארץ – לא תחיה כל נשמה, החליטו הם לעשות מעשה.

הם באו אל יהושע בן נון, הציגו את עצמם כתושבי חו"ל, וביקשו לכרות ברית עם עם ישראל. יהושע הסכים לכך וכרת עימם ברית. רק לאחר מכן התבררה האמת: הגבעונים הינם תושבי ארץ ישראל, והשיגו את הסכם השלום במרמה.

למרות זאת, החליט יהושע בן נון שלא להשמידם, אלא סיפח אותם לעם ישראל, במעמד של עבדים, חוטבי עצים ושואבי מים.

מסתבר שהסיפור על הגבעונים, הוא הסיפור השני בשרשרת. מי שקדמו לגבעונים, היו הכנעניים שעשו את אותו הטריק כבר בימי משה. ההיסטוריה חוזרת על עצמה!

בואו נראה את הדברים מבפנים

ר' איסר קרא בבקשה את הפסוקים הפותחים את הפרשה (נצבים, כט, ט-י):

אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃

טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃

הקב"ה כורת ברית נצחית עם בני ישראל, לאורך כל הדורות, ובמעמד זה עומדים כולם, הכן, ללא יוצא מן כלל – מחוטב עציך עד שואב מימיך.

בואו נראה את דברי רש"י

ר' זונדל קרא בבקשה את רש"י:

"מחוטב עציך" - מלמד שבאו כנעניים להתגייר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע, וזהו האמור בגבעונים "ויעשו גם המה בערמה". ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים.

מה רש"י רוצה?

[לשמוע את הקהל]

מסתבר שבפסוק 'התמים' הזה מסתתרת פיסת היסטוריה מרתקת:

נאמנים לכלל האמריקאי 'אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם', חצו הכנעניים את הירדן, ובאו למשה רבינו בבקשה להצטרף לעם ישראל, ונעשו לחוטבי העצים ושואבי המים של עם ישראל. הגבעונים רק למדו משכניהם הכנעניים את שיטת הפעולה.

שאלה

הדבר המרתק בסיפור הזה היא הגירסה של רש"י לסיפור.

במקורות (מדרש תנחומא על הפסוק) מסופר שבאו גבעונים אצל משה ולא קבלן.

רש"י משנה גירסה לסיפור ההיסטורי הזה, וכותב: "מלמד שבאו כנעניים להתגייר". סוף.

הוא לא מציין את העובדה ה'כל כך' חשובה: האם משה רבינו קיבל אותם או לא.

על פניו זה נראה שלדעתו משה רבינו כן קיבל אותם. וזאת מניין לא?

במדרש תנחומא כתוב מפורשות שהוא לא קיבל אותם. אז מהיכן רש"י הגיע למסקנה הזו?

תשובה

והתשובה, היא כרגיל, נעוצה בקריאה מדוקדקת של הפסוק. רש"י, כפשטן וכפרשן מקראי, מחויב יותר מכל לקריאה בפסוק עצמו, וכך קורא רש"י את הפסוק:

אתם נצבים היום כולכם .. כל איש ישראל. .. מחוטב עציך וכו'..

הפסוק רואה את אותם חוטבי עצים ושואבי מים כחלק מעם ישראל.

לכן אנו מוכרחים ללמוד בפסוק שמשה אכן קיבל אותם, והם התגיירו כהלכה.

ההוראה

אדמו"ר הזקן נותן פירוש חסידי למילות הפסוק: בשביל לכרות ברית עם הקב"ה צריך להיות "מחוטב עציך".

עציך, אומר אדה"ז, רומז לעצות, למחשבות, לטרדות וללחצים המבלבלים את האדם, ומסיטות אותו להשקיע יותר ויותר אנרגיות בפרנסה ובכסף, במקום להשקיע את מירב האנרגיות בקדושה, בלימוד תורה ובתפילה.

יש צורך "לחטוב" את עציך, לחתוך, להסיר את הטרדות המבלבלות, להתעלם מבעיות השעה הדחופות ולא לייחס להן כל חשיבות, ולהשקיע את כל המרץ בדבר האמיתי שלשמו אנו חיים, בתורה ובתפילה.

•

בשנות השישים, הגיע הרב משה פעלער לשליחות במדינת מיניסוטה בארה"ב. הוא ניסה ליצור קשרים עם מנהיגי הקהילה, אך כולם הזכירו בהתרגשות שם אחד: "פרופסור וולוול גרין". גרין הוא האיש, שאם תצליח ליצור איתו קשר, הדלתות ייפתחו לפניך. גרין היה פרופסור נודע לחקר החיידקים (אפידימילוגיה) והיה חבר בצוות המצומצם של נאס"א שבדק אם יש חיים על המאדים.

גרין עבד באותם ימים במתקן צבאי מסווג ויום אחד קיבל טלפון מפעלער, שמבקש להיפגש איתו. גרין חשב שהוא מבקש תרומה והציע לו 36 דולר, אך הצעיר התעקש להיפגש. הפגישה התקיימה באחר צהריים אחד באותו מתקן צבאי, כאשר הם נופלים לוויכוח בכל דבר אפשרי. גרין אף הציע לו הצעות ייעול, כמו להחליף את החליפה השחורה בצבעונית ולסדר את הזקן, כדי שלא ייראה כמו קברן..

לקראת ערב, פעלער ביקש פתאום סליחה, הוא קם מהמקום, ניגש אל הקיר והתפלל מנחה. גרין נדהם, הוא לא שלט במתרחש, הצעיר התעלם ממנו ועמד והתנועע במשרד שלו... כשהצעיר סיים, הוא התנצל ואמר כי הפגישה הזאת חשובה לו מאוד, אך מה שעשה עכשיו חשוב לו עוד יותר.

ברגע הראשון, גרין נעלב אבל כשחלף זמן, הפרופסור נרגע מהכעס והרגיש מהפכה פנימית. פתאום הוא התמלא רגשות הערכה לרב הזה. הוא ידע כמה חודשים המתין הרב לפגישה עימו, הוא ידע שהרב מבין היטב שכל העתיד שלו במדינה תלוי בהערכתו של הפרופסור, ובכל זאת, הרב עמד איתן במחויבויות הרוחניות שלו. הוא הבין שפגש דבר אמיתי. הוא הרים טלפון לאשתו ואמר: 'את זוכרת שקראנו פעם סיפור על היהודים בפרעות ת"ח ות"ט שמסרו את הנפש כדי שלא להמיר את דתם? ואז התלבטנו האם חיים עוד אנשים כאלו? ובכן, היום פגשתי בחור שנראה לי שייך לחבר'ה ההם. הוא נעמד אצלי במשרד, מול הפנים שלי והתפלל מנחה...