כניסה

המסר של הפרשה לפני האחרונה.. (סגנון חו"ל)

בניו יורק פועל ארגון מיוחד שעוסק בעזרה לילדים שנלחמים במחלה הידועה המקננת בגופם ל"ע. בין הפעולות שלהם, הם עורכים קעמפ מיוחד בחודשי הקיץ עבור הילדים הללו שיש להם צרכים מיוחדים. בכל שנה מביא הארגון גם ילדים מישראל שסובלים מהמחלה הזאת שגם הם יזכו למעט הנאה בקיץ הניו-יורקי. בשנת 2013 התרחש שם אירוע מיוחד. חברת אל על מטיסה את הילדים הללו בחינם לניו יורק. הילדים הנרגשים כבר עלו על המטוס וכולם ישבו על מקומותיהם מוכנים להמראה. לפני ההמראה המדריך החליט לאסוף את הדרכונים מהילדים, וכשהוא ספר את הדרכונים הוא גילה להפתעתו שחסר דרכון אחד של ילדה בת 11 ושמה ענבר חומסקי מרחובות. כולם התחילו לחפש את הדרכון של ענבר, אבל הוא לא נמצא בשום אופן. גם אנשי צוות המטוס הצטרפו לחיפושים אבל גם הם העלו חרס בידם. הדיילת הראשית יצרה קשר עם צוות הקרקע ודווחה שחסר דרכון אחד. צוות הקרקע הצטרף גם הוא לחיפושים בנמל התעופה אבל הדרכון לא נמצא. זמן הטיסה מתקרב, אנשי צוות הקרקע עלו למטוס וחיפשו את הדרכון בקדחתנות ושוב לא נמצא. אחרי 25 דקות שהם ממש "פירקו" את המטוס – הם הרימו ידיים. חברת אל על מתוך חוסר ברירה התקשרה לאמא של ענבר והודיעה לה שהדרכון נעלם והילדה שנלחמת כל כך קשה במחלה הקשה לא תוכל לטוס לקעמפ שמתקיים בניו יורק. כל אנשי הצוות נדהם לנוכח האילוץ להוריד ילדה קטנה מהמטוס, ועוד ילדה לא בריאה שסובלת כל כך הרבה בחייה. כל הצוות בכה ביחד איתה כאשר היא ירדה מהמטוס. סוף סוף נסגרו הדלתות, המטוס החל לנוע וכבר כמעט עלה על המסלול של הטיסה כשלפתע נמצא הדרכון של ענבר באחד התיקים של ילדה אחרת. הדיילים הודיעו זאת לטייס שעצר את המטוס ובמשך כרבע שעה ניהל שיחת טלפון עם משרדי חברת אל על. המטוס התעכב על המסלול במשך חצי שעה. בסופו של דבר, המטוס חזר לטרמינל כדי לקחת חזרה את ענבר. הנקודה המיוחדת היתה, שבדרך כלל כשאדם אחד מעכב טיסה שלימה, כאשר הוא עולה למטוס כולם נועצים בו מבטים מלאי רוגז ועצבים; ואילו כאשר ענבר עלתה למטוס היא התקבלה במחיאות כפיים ובדמעות. זהו דבר נדיר ביותר שמטוס יחזור בחזרה לטרמינל, אבל הפעם, כולם, ממנהלי החברה ועד אחרון אנשי הצוות, היו מאושרים וגאים שהם עזרו לענבר להגשים את חלומה.

פרשת האזינו היא פרשה אחת לפני סיום התורה. כבר קראנו הכל, כבר למדנו הכל. ומה בכל זאת התורה רוצה ללמד אותנו כעת? מהו המסר של התורה? הגמרא במסכת סוטה (יד, א) אומרת משהו מעניין מאד: "התורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים דכתיב ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבור אותו בגיא". הגמרא אומרת כאן דבר נפלא: התורה פותחת עם סיפור של גמילות חסדים, עם סיפור שה' עזר למישהו בדבר מאד אישי ופרטי; איש ואשה בשם אדם וחוה שלא היו להם בגדים ללבוש והם גילו שהם עירומים והקב"ה בעצמו דאג להם לביגוד. הוא לא שלח מלאך או שליח שיטפל בנושא, אלא הוא אישית עשה להם כותנות עור והלביש אותם. כך גם בסיום התורה, אנו קוראים על סיפור נוגע ללב של גמילות חסדים באורח אישי שהקב"ה עשה כלפי משה רבינו. הקב"ה אמר לו לעלות להר נבו ושם הוא סיים את תפקידו עלי אדמות. משה רבינו עלה להר לבדו ואף אחד לא הצטרף אליו, והקב"ה בכבודו ובעצמו קבר את משה רבינו. ישנם סיפורים נוספים בתורה על גמילות חסדים, כפי שהגמרא עצמה אומרת כמה שורות קודם לכן: "הקב"ה ביקר חולים דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא", כשאברהם אבינו קיים את ציווי הקב"ה ומל את עצמו בגיל 99, הקב"ה בעצמו בא לבקר אותו, לא כדי לומר לו ציווי כלשהו, אלא אך ורק כדי לבקר אותו וללמד אותנו את מצוות ביקור חולים ("אף אתה בקר חולים"). והגמרא ממשיכה ומספרת לנו: "הקב"ה ניחם אבלים דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו". אחרי מותו של אברהם, הקב"ה בירך את יצחק, ורש"י אומר: "ניחמו על אביו וברכו ברכת אבלים". ומזה אנחנו לומדים את מצוות ניחום אבלים ("אף אתה נחם אבלים"). ישנה עוד גמילות חסד שהקב"ה עשה כלפי אדם וחוה עוד לפני חטא עץ הדעת. הקב"ה היה השדכן שלהם כמו שכתוב "ויביאה אל האדם", לעשות שידוך זו מצוה גדולה מאד של גמילות חסד.

הרבי מסביר שהעובדה שהגמרא בחרה דוקא בשני המקרים הללו של גמילות חסד – הלבשתו של אדם הראשון וקבורתו של משה – זה לא רק בגלל שזה אירע בהתחלה וזה אירע בסוף, אלא משום שהפעולות הללו מסמלות בתוכנן את שני הקצוות. המקרה הראשון אירע מיד אחרי חטא עץ הדעת. הקב"ה נתן לאדם וחוה מצוה אחת ויחידה וגם אותה הם איבדו. הם היו במצב רוחני ירוד ביותר ובכל זאת הקב"ה טיפל בהם באופן אישי, ללמדנו שגם אדם שנמצא במצב רוחני ירוד צריך לעזור לו ולטפל בו. אסור לומר ש"לא מגיע לו", אלא כל אדם שזקוק לגמילות חסד – חייבים לעזור לו. המקרה השני מלמד אותנו שגם אדם כמשה רבינו – "מבחר המין האנושי" – גם הוא זקוק לגמילות חסדים, גם הוא זקוק לעזרה של אחרים, ואסור לו לחשוב שזה מגיע לו באופן טבעי, אלא גם הוא זקוק לחסדיו של הקב"ה. ('לקוטי שיחות' כרך כט עמ' 481 ;ראה גם 'ביאורי החומש' דברים ב עמ' רמז).