הכל יודעים שהנשר נבחר לסמל האמריקאי משום שהוא מסמל באופיו את החרות. הנשר בטבעו עף למעלה מכל העופות האחרים, וזה מבטא היטב את העובדה שהוא משוחרר יותר מכולם, ומסיבה זו (ומטעמים נוספים) נבחר הנשר לסמל החרות.
ביהדות משתמשים בנשר כסמל לגדלות אמיתית, ולכן מצאנו במרוצת הדורות כמה מגדולי ישראל שנמשלו לנשר. המפורסם שבהם הוא הרמב"ם המכונה בפי כל "הנשר הגדול" בגלל גדלותו בתורה ובמנהיגות שלפניו לא קם כמוהו והוא היה כנראה נעלה יותר מכל גדולי ישראל.
כשנתבונן בנשר נגַלה כמה מעלות חשובות שיש בו: הנשר יודע למצוא את ביתו ללא עזרה של מצפן. גם אם יסגרו אותו במשך זמן רב ויעבירו אותו לחלק אחר בעולם, בסופו של דבר הוא ישוב לביתו, וכפי ששלמה המלך אומר (בספר משלי פרק ל פסוקים יח- יט): "שלשה המה נפלאו ממני וארבע לא ידעתים .. דרך הנשר בשמים", שזהו מהדברים הנפלאים שהקב"ה טבע בנשר.
דבר נוסף שאנו מוצאים בתורה, הנשר נחשב למלך העופות ובמעשה המרכבה שראה יחזקאל נכתב שהוא ראה אדם בדמות יעקב אבינו, פני אריה שהוא מלך החיות, פני שור שהוא מלך הבהמות, ופני נשר שהוא מלך העופות.
בפרשת השבוע אנו קוראים שהתורה ממשילה את הקב"ה לנשר, "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו". מדוע הקב"ה נמשל לנשר? כי הנשר הוא לא רק סמל החירות אלא בעיקר סמל הרחמים (ראה לקוטי תורה דרוש לפ' האזינו כנשר יעיר קינו), וכפי שרש"י מפרש על הקב"ה: "נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו, בין אילן לאילן, בין שוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהן כח לקבלו". המשמעות היא שהקב"ה מתגלה לאט לאט. כשה' רוצה לעורר יהודי מסויים לקיים תורה ומצוות הוא לא 'קופץ' עליו בבת אחת אלא שולח לו מסרים קמעה קמעה. הוא שולח לו מסר אחד, ואם הוא לא מבין אז הוא שולח אליו מסר נוסף, וכן הלאה. וידועים דברי הרמב"ם בסוף הל' טומאת צרעת בקשר ללשון הרע, "שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו יטהר הבית, אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית, משתנין כלי העור שבביתו.. אם חזר בו יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו, אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו". זאת אומרת, שהקב"ה מעורר יהודי לאט לאט, כדי שלא להבהילו בפתע, וכך מחזיר אותו בתשובה שלימה. כבר בחומש שמות (יט, ד) אנו קוראים שהקב"ה משווה את עצמו לנשר – ומסיבה נוספת – כשהוא אומר "ואשא אתכם על כנפי נשרים" ומפרש רש"י: "כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם, לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתיירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ לפי שאין עוף אחר פורח על גביו, לכן נותנן על כנפיו אומר מוטב יכנס החץ בי ולא בבני, אף אני עשיתי כן ויסע מלאך אלקים ויבוא בין מחנה מצרים והיו מצרים זורקים חצים ובני בליסטראות והענן מקבלם". אנו רואים אפוא שהקב"ה מגן על בני ישראל באותה צורה שהנשר מגן על ילדיו; הקב"ה נושא אותנו בכנפיו ושומר עלינו. וכמו שהנשר מוסר את נפשו באמרו "מוטב יכנס החץ בי", כך כביכול הקב"ה מוסר את נפשו, דהיינו מעביר על מידותיו ומגן על ישראל אפילו שעל פי דין לא מגיע להם. בכמה מהמפרשים מובא שהענן שהגן על בני ישראל במדבר מגן על עם ישראל עד עצם היום הזה, זאת אומרת שאנו בעצם 'עפים' על כנפיו של הקב"ה ומוגנים על ידו ולכן אנחנו מחזיקים מעמד. ובנוסף לזה, הנשר, שהוא כאמור סמל החרות, מסמל גם את העובדה שהקב"ה הוציא את בני ישראל מעבדות לחרות שנעשו בני חורין.
מורי ורבותי, לא רק הקב"ה משול לנשר, אלא גם ישראל משולים לנשר. ליהודי יש טבע של נשר: [א] גם אם הנשר יתרחק מביתו מרחק רב תמיד הוא ימצא את הדרך חזרה – כך גם יהודי יכול לתעות ולטעות בדרכים ולהגיע למקומות מרוחקים ביותר מהיהדות, אך כמה שיאבד סופו למצוא את הדרך בחזרה אל הקן החמים של העם היהודי שזוהי דרך התורה והמצוות. [ב] כמו שהנשר בעזרת כנפיו יכול לעוף גבוה ביותר, למעלה מכל שאר העופות, ואין שום אדם וחיה שולטת בו – כך גם ליהודי יש כנפיים שאלו הם המצוות שבאמצעותן הוא יכול להתעלות למעלה יותר מכל הברואים, ואפילו למעלה מהמלאכים הנעלים ביותר, כי המצוות מרוממות אותו ומקשרות אותו לקב"ה בעצמו, ואז אין כל אומה יכולה לשלוט בישראל. [ג] והוא העיקר: הנשר הוא עוף רחמני, עובדה זו מתבטאת בזה שהוא נושא את ילדיו אתו לכל מקום. אחד מהסימנים המובהקים של עם ישראל שהם רחמנים. וההוראה בזה אלינו היא, כשמישהו מתחיל 'לעוף' ברוחניות ומתחיל לקיים מצוות ולהתקרב יותר לקב"ה עליו להתנהג כמו הנשר שלוקח את בניו על כנפיו, ולא משאיר אותם למטה ועף לבדו למעלה. ישנם הרבה יהודים שמתחילים לקיים מצוות ושוכחים את האשה והילדים 'למטה'. הם באים לשיעורים, הולכים לבית הכנסת ומתלהבים אבל הם לא דואגים שכל המשפחה 'תעוף' איתם ביחד, שגם האשה והילדים יהיו חלק בלתי נפרד מהחוויה הזאת. עלינו ללמוד אפוא מהנשר שדואג לכל משפחתו, ואם בגלל זה צריך להאט את הקצב, אז זהו הדבר הנכון לעשותו, כי בסופו של דבר, רק כך כל המשפחה תעוף ביחד על כנפי נשרים לארץ הקודש בביאת משיח צדקנו.