"ירח דבש". הביטוי הזה לא בא מלשון הקודש אלא הוא תרגום של הביטוי באנגלית "Honey Moon".
ישנם הטוענים שזה נובע מאמונה תפלה שהיתה רווחת במדינות מסוימות שאם בחודש הראשון אחרי החתונה הזוג הצעיר אוכל בכל יום דבש, הרי שחיי הנישואין שלהם יהיו מתוקים כדבש. לעומתם, ישנם הסבורים שהמונח הוא שלילי, והוא בא להביע שאמנם החיים בחודש הראשון אחרי החתונה הם מתוקים כמו דבש, אבל לאחר מכן...
לאחרונה מצאתי לזה מקור גם בלשון הקודש. כתוב ש"אשה" בגימטריה "דבש", ומיד הבנתי את עומק הביטוי "ירח דבש". כלומר: האשה היא הדבש ואילו הגבר הוא הירח... She is the honey and you are the moon.
אנחנו נמצאים כעת ב'עונת הדבש' שלנו. כולנו מכירים את המנהג שבליל ראש השנה אנו טובלים תפוח בדבש ואומרים "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אבל ישנו מנהג עתיק מהבעל-שם-טוב שהוא קצת פחות מפורסם וגם הוא קשור לדבש. בערב יום כיפור המנהג הוא שאבי המשפחה או הגבאי בבית הכנסת או הרב מחלקים פרוסה של עוגת דבש לכל אחד ומאחלים שנה טובה ומתוקה. המנהג הוא שהמקבל צריך לבקש מהנותן חתיכת עוגה ורק אז הוא נותן לו אותה. אחת הסיבות למנהג הזה הוא, שבאם ח"ו נגזר על יהודי שיצטרך למתנת בשר ודם, שיצטרך לבקש אוכל ממישהו בשנה זו, הרי שבבקשה הזאת של העוגה הוא יוצא ידי חובה ('אוצר דינים ומנהגים' עמ' 461). הרבי היה נוהג לעמוד בערב יום כיפור ובמשך שעות ארוכות היה מחלק פרוסה של עוגת דבש לאלפי יהודים תוך שהוא מאחל לכל אחד "שנה טובה ומתוקה".
ישנו מנהג שלישי שקשור לדבש. בכל ימות השנה אנחנו נוהגים לטבול את פרוסת המוציא – חתיכת הלחם הראשונה במלח, ורק אז אוכלים אותה. ואילו בימים אלו, מראש השנה ועד הושענא רבה, נהוג לטבול את פרוסת המוציא בדבש. במשך עשרים ואחד יום יש לנו "ירח דבש" עם הקב"ה.
כל זה נשמע מאד מתוק, אבל בד-בבד יש לנו בעיה קטנה עם כל החגיגה הזאת של הדבש. בתורה כתוב "כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" (ויקרא ב, יא). אם דבש זה דבר כל-כך טוב ומתוק, מדוע אסור להקריב ממנו על המזבח? מה כל כך גרוע בדבש? בכלל ישנה בעיה עם דבש. ישנו כלל במשנה שאומר "היוצא מן הטמא טמא, והיוצא מן –הטהור טהור" (בכורות ה, ב). למשל, חלב של פרה מותר בשתיה מכיון שהפרה עצמה כשרה ומותרת באכילה. אבל חלב של אתון או גמל אסור בשתיה משום שהאתון והגמל עצמם אסור לנו באכילה. ואם-כן נשאלת השאלה, הרי הדבורה היא חרק לא כשר ואסורה באכילה, ולכאורה אותו כלל היה צריך לחול גם על הדבש שלה, וכיצד ייתכן שהדבש כשר ומותר באכילה? אלא הגמרא מסבירה שהדבורה אינה מייצרת את הדבש מגופה, אלא היא יונקת ומלקקת את צוף הפרחים בלשונה והיא מאחסנת את החומר הזה בגופה והרוק הזה נהפך בתוכה לדבש. כשהיא חוזרת לכוורת היא מפרישה מגופה את הדבש, ולכן הדבש מותר באכילה (בכורות ז, ב). לכן ישנם שמסבירים שאף-על-פי שהדבש כשר, אולם מכיון שסוף כל סוף הדבש מגיע משרץ טמא לכן אין מקומו בבית המקדש. ישנו הסבר נוסף מדוע לא הקריבו דבש בבית המקדש. ישנו כלל שלאדם מותר להביא לבית המקדש רק דבר ששייך לו. למשל, מצוות ביכורים שעליה קראנו בתורה לפני כמה שבועות: יהודי מביא את ראשית תבואתו בסל לבית המקדש בשמחה ובטקס מיוחד. המשנה במסכת ביכורים בתחילתה קובעת שאדם יכול להביא ביכורים רק מפירות שהן שלו "ראשית ביכורי אדמתך" (א, ב), פירות שהוא גידל אותן, אבל אינו יכול להביא ביכורים מעץ של הפקר. המפרשים מסבירים את הסיבה לכך, משום שהוא לא עמל ולא עבד על זה, הוא לא זרע ולא ניכש ולא הזיע. הקרבן לה' צריך לבוא מדבר שהאדם עבד עליו ואותו הוא מביא במתנה לה', ואז הקב"ה מעריך את זה. אבל דבר שיהודי לא עבד עליו אלא זכה בו מן ההפקר – אי אפשר להביא אותו לבית המקדש. – על דרך זה, כל דבר אחר שיהודי מביא לבית המקדש הוא עבד עליו. אם זה קמח שלא גודל מעצמו אלא הוא תוצר של תהליך ארוך וממושך מקצירת החיטים ועד יצירת הקמח, או שמן ויין, אלו דברים שלא נוצרים מעצמם אלא יש להשקיע כוחות רבים כדי להוציא שמן מהזיתים או יין מהענבים. בדבש זה שונה, משום שדבש הוא תוצר שהאדם לא עבד עליו. האדם לא גידל את הדבורים או ייצר את הדבש. הדבורים הם אלו שעבדו ויגעו ויצרו את הכוורת, והאדם מביא מן ההפקר דבש שהוא לא השקיע בו כלל, ולכן התורה אומרת שקרבן כזה לא מקובל בעיני ה'. אבל עבורנו בימים אלו אנחנו כן רוצים דבש. אנחנו רוצים לבקש מהקב"ה שיתן לנו שנה מתוקה של דבש. שהפרנסה תגיע בקלות כמו דבש, כשם שעל הדבש האדם אינו עמל ויגע, אלא דבר מוכן נפל לתוך ידיו, כך אנו רוצים שהפרנסה תיפול לנו לידינו מן המוכן ללא עמל ויגיעה. לפעמים אדם צריך לעמול קשה מאד עד שהוא סוגר איזה דיל או עד שהוא מצליח למכור משהו, ואז ה' עוזר ולפתע נופלת לו לתוך הידיים איזו עסקה שהוא לא עבד עליה ולא תיכנן אותה ולא השקיע בה ולא ביצע שום הכנות, אלא מישהו בא אליו וביקש ממנו שימכור לו את הדבר. והלה אפילו לא התווכח ולא התמקח על המחיר, ובסוף עוד אמר תודה רבה מקרב לב. לכזאת שנה אנחנו מייחלים בכל המובנים ומכל הבחינות. ולכן אנחנו עסוקים כל החודש סביב דבש. אני מאחל לכולנו לא רק שנה טובה, אלא שהיא תהיה גם מתוקה