הכלכלה כאן בארצות הברית ממשיכה לדשדש במקום. חודש אחד נראה שהמצב משתפר מעט, או recession- ושוב הכל חוזר ויורד. האבטלה עדיין גבוהה מאד. הויכוח הוא האם זה נחשב ל - depression.
הנשיא טרומן התבטא פעם: כשהשכן שלך מאבד את מקום העבודה שלו זה recession, אולם כאשר אתה מאבד את מקום עבודתך זה כבר depression.
הקשר של העם היהודי עם היהדות נמצא במצב דומה מאד למצב הכלכלי. חודש אחד המצב משתפר, יש עוד כמה ילדים יהודים שנרשמים לבתי ספר יהודיים, עוד כמה מניחים תפילין וכו'. אך בחודש הבא המספרים שוב יורדים.
מסתבר שאחוזי האבטלה ביהדות גם גבוהים מאד. כלומר, ישנם יהודים רבים שהתורה היא בכלל לא ה"עסק" שלהם (ראה 'לקוטי שיחות' כרך ד' עמ' 1230) ויתכן שמצב האבטלה ביהדות גרוע יותר מאשר מצב האבטלה בתחום הכלכלי.
ואם בכלכלה זה recession, מפני שזה של השכן שלי, הרי שהיהדות היא העסק שלנו, וכאשר הבעיות הן שלנו זה כבר לא depression אלא recession.
אחת הבעיות הגדולות של הכלכלה המקומית כאן הוא שהחוב הלאומי תופח והולך. ובנוסף לכך, החוב האישי של מיליוני אזרחים הולך וגדל. אנשים כיום חייבים כספים יותר מאי-פעם.
כך גם ביהדות: החוב שלנו כלפי הקב"ה בכל שנה הולך ותופח. שנה שעברה התחייבנו להשתדל להיות יהודים טובים יותר ובזכות זה קיבלנו ב"הקפה" שנה טובה. נטלנו את ההלוואה והשתמשנו איתה, אבל לא שילמנו את אשר התחייבנו לשלם. נכון אמנם שעשינו מצוה פה ומצוה שם, אבל עדיין לא התקרבנו אפילו למשהו משמעותי מתוך תשלום החוב שהתחייבנו עליו. השנה אנחנו באים ומבקשים שוב שנה טובה בתור הלוואה עבור שנה הבאה והחוב רק הולך ותופח...
כשם שהממשלה מנסה לעשות הכל כדי לחלץ את הכלכלה מהמיתון העמוק שהיא נתונה בו, כך עלינו לעשות הכל כדי להוציא את היהדות מהמיתון שהיא נמצאת בה. הפעולה הראשונה שהממשלה עושה למען הכלכלה המדשדשת היא הזרמת כספים למשק הממשלה מתקנת כבישים, בונה גשרים, מקימה בתי ספר ועוד מבני ציבור. הבניה הזאת מייצרת מקומות עבודה וממילא הכלכלה מקבלת דחיפה רצינית קדימה.
גם ביהדות יש תופעה כזאת. דבר ראשון עלינו לתת צדקה כדי לחזק את היהדות שלנו. כשיהודי נותן צדקה הרי שבראש ובראשונה הוא מקיים מצוה, וממילא החוב הרוחני שלו כבר מצטמק ונעשה קטן יותר. בנוסף לכך, הצדקה עוזרת גם בעסקים שלנו.
הגמרא מספרת על רבי יוחנן בן זכאי, שהנהיג את עם ישראל בתקופה של חורבן בית שני, שרכב פעם על חמור בדרכו מירושלים ותלמידיו צעדו מאחוריו. לפתע הוא הבחין בבחורה צעירה ועניה שמחפשת אוכל בתוך הר של זבל. כשהוא התקרב לכיוונה, היא זיהתה אותו, עמדה לפניו ואמרה לו: "רבי פרנסני". רבי יוחנן התעניין: בת מי את? "מאיזו משפחה את? מי ההורים שלך?,והיא השיבה: אני בתו של נקדימון בן גוריון.
נקדימון בן גוריון היה אחד משלושת עשירי ירושלים. ריב"ז שאל אותה להיכן נעלם הכסף של ההורים שלה ואיך היא הגיעה למצב שכזה. היא השיבה לו: כלום אינך זוכר שבירושלים היו אומרים "מלח ממון חסר", כלומר, שיש למלוח את הכסף. כשם שמלח משמר כל דבר שמולחים אותו, כמו בשר, דגים ומלפפונים וכיו"ב. המלח הוא חומר משמר. כך צריך גם למלוח את הכסף שלא נאבד אותו בסטאק מרקט.
כיצד מולחים את הכסף? על-ידי נתינת צדקה (כתובות סו, ב.)
ניתן להצביע על עוד תופעה מעניינת: בתקופה של מיתון - האקדמיה פורחת ומשגשגת. אנשים רבים נרשמים ללימודים אקדמאיים ולומדים באוניברסיטאות, משום שהמספרים והנתונים מוכיחים בעליל שאנשים שסיימו אוניברסיטה יש להם סיכויים טובים יותר למצוא עבודה הולמת.
כל אמא יהודיה מדרבנת ומשדלת את הבן שלה ללמוד רפואה. שהרי תמיד יש צורך ברופא בין אם הכלכלה משגשגת או לא. וזה נכון גם לגבי פרופסורים, רואי חשבון וכו'. אדם שיש לו תואר ולמד באוניברסיטה - סיכוייו גדולים יותר למצוא משרה בשעת מיתון.
רק לאחרונה התפרסם שהאבטלה הכללית עומדת על עשרה אחוזים, אבל בין בוגרי אוניברסיטה האבטלה היא של ארבעה אחוזים בלבד - זהו פער עצום.
כל זה נכון גם ביהדות: ילד יהודי שמקבל חינוך כשר בבית-ספר יהודי יש לו סיכוי הרבה יותר גבוה להחזיק מעמד גם כאשר יש 'מיתון' ביהדות. ראשית, יש לו הרבה ידיעות, הוא פשוט יודע יותר. ופרט לכך, לימוד היהדות עושה את זה לחלק בלתי נפרד ממנו. הוא מרגיש שהיהדות היא "עסק" שלו ולא דבר נוסף שחוץ ממנו. קודם כל הוא יהודי ורק אחר-כך הוא אמריקני.
ילד שמקבל חינוך יהודי, היהדות הופכת בדרך ממילא ל"ביזנס" שלו, גם אם המצב הרוחני או הגשמי של העם היהודי בכללותו הוא ירוד - היהדות תמיד תהיה חלק ממנו.
מוטיב נוסף: בתקופת מיתון הממשלה מורידה ומפחיתה את המיסים. הממשלה מקילה לפחות על בעלי העסקים הקטנים, מתוך תקווה שהצעד הזה יעודד יזמים לפתוח עסקים ולהעסיק עובדים.
כמו-כן ביהדות, כל אחד יודע שישנן 613 מצוות שיהודי צריך לקיים. פעמים רבות אני שומע תלונות: כיצד אפשר לצפות מאיתנו לקיים כל-כך הרבה מצוות והתחייבויות. אולם יש לי חדשות בשבילכם: אמנם נכון שבשעת מתן תורה הקב"ה העניק לנו 613 מצוות, אבל כאשר עם ישראל הוגלה מארצו הקב"ה הוריד את המיסים...
ישנן מצוות רבות שאפשר לקיימן רק בשעה שכל עם ישראל נמצא בארץ ישראל, כמו המצוה של יובל ועוד מצוות רבות שתלויות בארץ. אולם מאז שגלינו מארצנו אנחנו לא יכולים לקיים את כל המצוות הללו, ומאז יש באפשרותנו לקיים רק 87 מצוות עשה. כל זה נעשה כדי להקל מעלינו את המשא של המצוות על-מנת שנוכל לצאת מה'מיתון' ולהתחיל לקיים בפועל כמה שיותר מצוות (ראה 'התוועדויות 'תשמ"ט כרך ד עמ 241).
בשנות השלושים, כשאמריקה היתה ב- depression -אנשים הפסיקו לרכוש מתנות לחגיגות בר מצוה, ימי הולדת, חתונות וכיו"ב. פשוט לא היה כסף מיותר. מאותה סיבה אנשים לא נסעו לחופשות וכיו"ב, ובמקום זה הם החלו להנות מדברים זולים יותר, כמו ללכת לסרטים, לאכול סוכריות וכדו'. בין הדברים שהתפתחו באותה עת היו הגלויות וכרטיסי הברכה, במקום לרכוש מתנה יקרה שלחו גלויה יפה עם איחולים מעומק הלב, ובזה יצאו ידי חובה.
באותה תקופה היה יהודי בקליבלנד שהתחיל לגלגל את העסק הזה של כרטיסי ברכה וגלויות והפך את זה לעסק אדיר. עד היום החברה שלו נחשבת לחברה גדולה מאד - אמריקאן גריטינגס, והוא הפך לאחד הפילנטרופים הגדולים של קליבלנד. בשעתו הוא הביא את חב"ד לקליבלנד, וכן בנה את קרית טלז-סטון בירושלים. פה כולם הכירו אותו בשם אירווינג סטון ז"ל.
גם בעסק של העם היהודי, כאשר יש מיתון לא מצפים מאנשים לבצע דברים גדולים או לערוך שינויים גורליים מידי. הקב"ה מצפה מיהודי שישגר לו איזה "כרטיס ברכה "או "גלויה " קטנה, כלומר, לעשות מצוה קטנה של הדלקת נרות שבת, קביעת מזוזה בפתח הבית, הנחת תפילין. כאלה דברים כל אחד יכול להרשות לעצמו.
עם הרבה מצוות "קטנות "אפשר להפוך בסוף לפילנטרופ גדול ולהקים מפעל אדיר של מצוות. ואז לא רק שזה יספיק עבורך, אלא תוכל לקרב באמצעות העסק הזה עוד יהודים רבים לאבינו שבשמים.
הרבי תמיד אמר שבראש השנה כל יהודי צריך לקבל על עצמו התחייבות נוספת ברפטואר היהודי שלו. בואו ונקבל על עצמנו לשלוח "גלויה" אחת נוספת, מצוה אחת להקב"ה בכל יום.