לא מזמן האשים עיתונאי משבדיה חיילים ישראלים שלטענתו הורגים צעירים פלסטינים ומוכרים את איבריהם. טענות כאלו כבר נשמעו בעבר, אלא שאז כינו זאת "עלילות דם".
כידוע, במשך אלפי שנים הנוצרים באירופה העלילו על יהודים שהם מערבים במצות שאופים לחג הפסח דם של ילדים נוצרים.
לפני כארבע-מאות שנה חי בפראג רב מפורסם בשם המהר"ל מפראג. בנוסף להיותו גדול בתורה הוא היה גם מגדולי המקובלים בעם היהודי. באותה תקופה יהודים סבלו מאוד מעלילות הדם הללו. היה זה כמעט נוהג שגרתי, שלפני חג הפסח היו שונאי ישראל מוציאים מהקבר גופה של ילד שנפטר לא מזמן, עוטפים את הגופה בשק ומשליכים אותה לחצר בית הכנסת או ליד ביתו של הרב. לאחר-מכן היו פונים אל המשטרה ומתלוננים שילד קטן נעלם, המשטרה מחפשת את הילד ו'מוצאת' את גופתו בחצר בית הכנסת ומיד עוצרת את ראשי הקהילה, את הרב ואת הגבאים לחקירה. ב'חקירה' היו כמה יהודים ש'הודו' במעשה הנפשע לאחר עינויים קשים ומרים, ואז היו מוציאים אותם להורג. במקביל, היו הכמרים מטיפים בכנסיות שהיהודים משתמשים בדמם של ילדים נוצריים עבור אפיית המצות, הקהל הזועם היה שועט לעבר הגטו היהודי ועורך פוגרום בגטו, הורסים, חומסים ורוצחים כמה שיותר יהודים, וחוזר חלילה. בכל כמה שנים התרחש סיפור דומה במקום אחר. עד שהמהר"ל מפראג – שהיה מנהיג יהודי דגול – החליט כי צריך לשים קץ לתופעה החמורה הזאת.
בתורת הקבלה ישנם שני חלקים. ישנה קבלה עיונית שאותה לומדים ובה הוגים אנשים רבים, וישנה קבלה מעשית, שאם רק יודעים כיצד להשתמש בה ניתן באמצעותה לשנות את הטבע ולחולל ניסים. אני אמנם לא מכיר את הקודים הנכונים, ועדיין איני יודע כיצד הדברים עובדים, אבל ברור שיש תופעה כזאת. המהר"ל מפראג החליט להשתמש בקבלה מעשית בכוחות מאגיים כדי לברוא יצור מיוחד שנקרא ה'גולם'. אחת מהאפיזודות בסדרת היתה על הגולם, והם לקחו את הסיפור הזה מהגולם שיצר המהר"ל מפראג. לפי המסופר, בלילה חשוך אחד המהר"ל לקח עמו שני תלמידים והם הלכו ביחד לבית הקברות, שם הוא יצר צורה של אדם עשוי מחימר, וביחד הם אמרו תפילות מסוימות וערכו שבע הקפות סביב אותו יצור. המהר"ל כתב על פיסת קלף 'שם' מסוים משמותיו של הקב"ה, שכאשר כותבים אותו על הקלף יש בכוחו לחולל ניסים. הוא הכניס את ה'שם' לתוך פיו של היצור הגולמי ונכנסה בו רוח חיים. הגולם לא היה מסוגל לדבר, הוא היה דומה במדת-מה ל'רובוט' בימינו. כל מה שנאמר לו הוא עשה, וגם הוא לא היה מסוגל לחשוב לבד או לקבל החלטות משלו. אך בד בבד היו לו כוחות חזקים ביותר, הוא היה מקבל הוראות מהמהר"ל שהורה לו ללכת למקומות מסוימים כדי לגלות היכן מנסים להחביא גופות של ילדים ולתפוס את אלו שמנסים ליצור עלילות דם על היהודים. כך הוא הצליח להציל את הקהילה היהודית מפני העלילות. מסופר שהמהר"ל הורה לאשתו הרבנית שלא תשתמש עם הגולם לצרכים האישיים של ביתם, שכן הוא נברא רק כדי לעזור ולסייע לקהילה היהודית. אולם פעם אחת בערב ראש השנה הרבנית היתה שרויה בלחץ גדול והיו צריכים להביא דגים מהנהר לכבוד החג, שהרי איך אפשר ראש השנה בלי דגים. הרבנית ביקשה אפוא מה'גולם' שילך לנהר ויביא דגים, ומיד לאחר מכן היא עזבה את הבית. כשהיא חזרה הביתה היא גילתה שכל הבית מוצף בדגים, מפני שהגולם הלך פעם אחר פעם לנהר להביא עוד ועוד דגים, כי אף אחד לא אמר לו להפסיק... הוא היה כמו מכונת כביסה שעובדת בלי הפסקה.
מאז ועד היום יש ביטוי בעם היהודי שנקרא 'גולם'. כשרוצים להגדיר אדם שלא משתמש עם השכל שלו מכנים אותו 'גולם'. אני בטוח שרבים מהיושבים כאן זוכרים שהסבתא שלהם היתה משתמשת במונח הזה...
לאחר שנתיים וחצי הגיע המהר"ל למסקנה שהגולם השלים את תפקידו עלי אדמות. הוא העלה אותו אפוא לעליית הגג של בית הכנסת לשם היו משליכים את כל ה'שמות' לגניזה, ושם הוא הוציא מפיו את הקלף עם שם השם, והשכיב אותו 'לישון', ושם הגולם שוכב עד עצם היום הזה. ישנה אזהרה חמורה שלא לעלות לעליית הגג של בית הכנסת שבה מונח הגולם – בין ערימות הגניזה – כבר יותר מארבע-מאות שנה. בית הכנסת של המהר"ל בפראג שנקרא בשם 'אלטנויי שול' קיים עד עצם היום הזה. זהו בית הכנסת העתיק ביותר באירופה, והוא נבנה לפני למעלה משבע-מאות שנה.
מסופר שהמושל הנאצי של צ'כיה ביקר במקום ועלה לעליית הגג, וכעבור זמן קצר הוא נרצח.
מעניין לציין שכל הציניקנים למיניהם שטוענים שכל הסיפור הזה לא היה ולא נברא, אינם מוכנים לקחת צ'אנס ולעלות לעליית הגג של אותו בית מדרש כדי לבדוק את הדברים... עד לפני כמה שנים, התיירים שהיו מבקרים בעיר פראג היו פוגשים שם את השמש הקשיש ומכבירים בשאלות רבות בקשר להיסטוריה של הגולם. השמש היה נוהג להשיב להם: "אתה רוצה לראות את הגולם? תסתכל בראי".
מספרים ששאלו פעם ביזנס-מאן גדול מה סוד ההצלחה שלו? הוא השיב שההצלחה שלו היא תשעים וחמש אחוז מזל וחמש אחוז שכל. הוא הוסיף ואמר: אם חמשת האחוזים הללו של השכל היו מזל – הייתי עשיר הרבה יותר גדול...
וכעין הדברים הללו מסביר הרבי לגבי נס פורים, שהנס התבצע דוקא על-ידי המלך אחשוורוש, משום שהוא היה מלך טיפש. מישהו יותר מדי חכם יכול לפעמים רק לקלקל ('התוועדויות' תשמ"ו ח"ב עמ' 73).
לפעמים כשאנו מערבים את השכל שלנו ומתחילים לערוך יותר מדי חשבונות אנחנו רק 'מקלקלים' את הכל. מזמן לזמן כדאי להיות קצת 'גולם' וקצת פחות חוכמולוג, פשוט לקיים את רצונו של הקב"ה בלי יותר מדי חשבונות.
כשאדם מגיע להכרה שהוא לא חכם כזה גדול, ואין זה "כוחי ועוצם ידי" שעשו את החיל הזה, אלא הוא בסך הכל 'גולם' שדרכו הקב"ה פועל בעולם – אזי הוא עושה את עצמו לכלי מוכשר לקבל את ברכותיו של הקב"ה. ואילו כאשר אדם חושב שהוא זה שעושה הכל והוא ה'מאכער' הגדול – הגאווה שלו דוחקת כביכול את רגלי השכינה, והוא בעצם דוחה את הברכה ממנו. בראש השנה כאשר באים לבית הכנסת, זהו הזמן להתבונן בכל מה שפעלנו בחיים שלנו, ובפרט בשנה האחרונה. אם יש בנו קצת אמת נגיע עד מהרה למסקנה הנכונה ששום דבר לא נעשה בכוחותינו אנו, אלא שאנחנו ה'גלמים' הנכונים שנמצאים בזמן הנכון, וזכינו שהקב"ה ישתמש בנו כשליחים ושגרירים שלו בעולמו.
עם הרהורים כאלו אפשר לגשת לתקיעת שופר.