בחיים הכל זה ענין של עיתוי ושל זמן. על הרבה מצליחנים ברי-מזל נוהגים לומר שהצלחתם נובעת
לאו דוקא בגלל חכמתם וכישוריהם, אלא פשוט הם היו במקום הנכון ובזמן הנכון – ולכן הם
הצליחו. לעומתם, אנשים הרבה יותר חכמים שלא נולדו בזמן הנכון ולא היה להם את המזל הזה,
או כאשר אדם מפספס חלון הזדמנויות, כאשר ניתנת לו האפשרות לתפוס את ההזדמנות ולנצל
אותה ברגע הנכון – זהו פספוס לכל החיים, ההזדמנות הזאת לעולם לא תחזור לידיו.
סיפור כזה אנחנו מוצאים בזמן התלמוד. בעת חורבן בית המקדש השני, היתה ירושלים תחת
המצור של הרומאים, ובתוך העיר היו שתי קבוצות, קבוצה אחת "הבריונים" שסברה כי יש להלחם
ברומאים עד הסוף ולא להכנע בשום אופן אף-על פי שאין שום סיכוי לנצח אותם. כנגדם טענה
הקבוצה השניה שיש לעשות שלום עם הרומאים, ובראש הקבוצה הזאת עמד רבי יוחנן בן זכאי,
נשיא הסנהדרין.
כשהגיעו מים עד נפש, קרא רבי יוחנן בן זכאי לאחיינו אבא סיקרא שהיה ראש הבריונים שיבוא
אליו בהחבא ושאל אותו עד מתי תחריבו את העיר? צריך לצאת ולעשות שלום עם הרומאים. השיב
לו אבא סיקרא: כעת המצב הוא שכאשר אני יצא ויאמר להם שצריך לעשות שלום הם יהרגו
אותי!, אמר לו ר"י בן זכאי: א"כ תמצא לי עצה איך אני יכול לצאת מן העיר – אולי אוכל להציל
את העיר. הבעיה היתה שהבריונים עמדו בשערי ירושלים ולא נתנו לאף אחד לצאת. יעץ לו אבא
סיקרא: תעשה את עצמך חולה וכולם יתחילו להתפלל לשלומך ולאחמ"כ יודיעו שאתה מת,
והמנהג בירושלים היה שבתוך העיר העתיקה לא קוברים מתים מכיון שהיא עיר הקודש, ובית
הקברות היה אפוא מחוץ לעיר. א"כ יצטרכו להוציא אותך מחוץ לעיר לקבורה, כך תוכל לחמוק
מהעיר ולפגוש את הרומאים!
וזה אכן מה שעשה ריב"ז; בתחילה הודיעו שהוא חולה, אחרי כמה ימים הוא 'נפטר', ואז הודיעו
שאת ארונו לא ישא אף אחד, אלא רק שני תלמידיו המובהקים הקרובים לו ביותר רבי אליעזר מצד אחד
ורבי יהושע מהצד השני, כדי שאף אחד לא ירגיש שבתוך הארון שוכב אדם חי. כאשר
הגיעה מסע ההלוויה לשערי ירושלים, ביקשו הבריונים לדקור את גופו של ריב"ז כדי לוודא שהוא
מת, אמר להם אבא סיקרא שחלילה לדקור את המנהיג של העם היהודי, הרי הרומאים יגידו
שאנחנו כ"כ שפלים שאנו דוקרים את הרבי שלנו, ואכן הבריונים ויתרו על הרעיון, וריב"ז יצא
מירושלים.
הוא התייצב לפני אספסיינוס ואמר לו "שלום עליך המלך, שלום עליך המלך", אמר לו אספסיינוס
(שבאותה שעה היה גנרל ולא מלך): אתה חייב מיתה שקראת לי מלך, והלא אינני המלך וכו' (ואם
אני המלך מדוע אפוא לא באת עד עכשיו). תוך כדי השיחה הגיע שליח מרומי ואמר לאספסיינוס:
קום, הקיסר מת וגדולי רומי נמנו וגמרו למנות אותך למלך במקומו. ראה אספסיינוס שריב"ז הוא
אפוא אדם קדוש, פנה אליו ואמר לו: תבקש משהו חשוב ואמלא את מבוקשך.
רבי יוחנן קיבל את הרגע הגורלי שהוא ציפה לו כל הזמן, ועכשיו ביכלתו לבקש כל בקשה שהוא
רוצה. מה היה עליו לבקש? מה הייתם אתם מבקשים במקומו? והרי עליו היה להחליט מיד ללא
שהות, שכן לא היתה לו אפשרות להמתין ולומר כי ברצונו להתייעץ עם חכמי ישראל. ביקש ריב"ז
מהמלך שיציל את יבנה וחכמיה, שהמלך ירשה לכל מי שרוצה להציל את עצמו שיעבור ליבנה
שהיתה מרכז התורה החדש ושהוא לא יחריב את העיר הזאת, ואכן הוא ניאות למלא את בקשתו
של ריב"ז.
על הסיפור הזה יש דיון שלם בגמרא. רבי עקיבא טען שריב"ז היה צריך לבקש מהמלך לא להחריב
את ירושלים ולוותר ליהודים עוד פעם אחת, ולפיכך הוא קרא עליו את הפסוק "משיב חכמים
אחור"; לאידך, אומרת הגמרא, שריב"ז חשש שאם הוא יגדיל לבקש ממנו לא להחריב את העיר –
המלך לא ימלא שום בקשה שלו, לא את בקשתו להמנע מהחרבת העיר ולא בקשה אחרת שיבקש
ממנו. הרי שאליבא דרבי עקיבא לריב"ז היתה הזדמנות-פז להציל את ירושלים מחורבנה והוא
פספס את ההזדמנות הזאת (גיטין נו, א).
הגמרא מספרת שלפני מותו של ריב"ז הוא התחיל לבכות, שאלו אותו תלמידיו "נר ישראל מפני מה
אתה בוכה", השיב ריב"ז "שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גהינום ואיני יודע באיזה
דרך מוליכין אותי ולא אבכה? (ברכות כח, ב). ישנם כאלה שמבארים שריב"ז כל ימיו שאל את
עצמו האם הוא עשה את ההחלטה הנכונה בשעתו כשהוא ביקש את בקשתו מאת המלך, ולפיכך,
לפני פטירתו הוא היה עדיין בספק ולכן הוא בכה. נמצאנו אפוא למדים שיש הזדמנויות שלא
חוזרות על עצמן שוב.
יהודים רבים באו אל הרבי וביקשו ברכה לילדים והם אכן קיבלו ברכה ונושעו. קראתי לאחרונה על
אשה אחת שהיתה אצל הרבי ב'יחידות', היא עסקה רבות בחינוך ילדי ישראל בארץ והרבי העריך
וחיבב מאד את עבודתה. כאשר היא נכנסה ל'יחידות' היא ביקשה מהרבי ברכה לילדים. לאחר
שהרבי דיבר איתה על כל הנושאים האחרים, הוא פנה אל האשה ושאל אותה האם היא יודעת
כיצד מבשלים אתרוג? והרבי העניק לה אתרוג אחד שהוא עצמו ברך עליו בחג הסוכות ואמר לה
תבשלי אותו ותאכלי אותו, היות שידוע שלאכול מאתרוג שבירכו עליו בחגה"ס זוהי סגולה לילדים,
אבל הרבי הוסיף ואמר "שמאחורי הדלת אף אחד לא ידע מזה"...
מיד עם צאתה מן החדר נגשה אליה מישהי ושאלה אותה מה אמר לה הרבי, והיא מרוב התרגשות
והתפעלות הוציאה את האתרוג המוחבא והראתה לה אותו. באותו רגע היא נזכרה שהרבי הזהיר
אותה שמאחורי הדלת אף אחד לא ידע מזה. בזכרונותיה היא כותבת: "הרגשתי שפספסתי את הכל
ועולמי נרחב, המריתי את פי הרבי, התעצבתי". האשה הזאת לא זכתה לפרי בטן... (ס' שליחות חיי
.( עמ' 167
אנו עומדים בראש השנה, אנו נמצאים אפוא במקום הנכון ובזמן הנכון, זהו העיתוי הנכון ועת-רצון
שיש לנו עם הקב"ה. בואו ולא נפספס את ההזדמנות היקרה הזאת, את הרגעים המיוחדים הללו
שעליהם נאמר "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב – אלו עשרה ימים שבים ראש השנה ליום
הכיפורים" (ר"ה יח, א).
ביום כזה עלינו להחליט החלטה טובה, להוסיף עוד הנהגה יהודית, עוד מצוה שנתחיל לקיים
מהיום, כל אחד בענינו הוא, דבר קטן שיש ביכלתנו לקיים אותו, וכך נבטיח אפוא שלא נפספס את
ה"פריים טיים" שלנו עם מלך מלכי המלכים הקב"ה.