על פי ליקוטי שיחות חלק יח, שיחה ג' לפרשת חוקת
ב"ה
באלו סוכות ישבו עם ישראל בצאתם ממצרים? • למה בסוכה שלנו אין שש דפנות? • ומתי 'פספס' הרבי שמיעת מאמר של הרבי הקודם?
פתיחה
את החג הפסח אנו חוגגים בט"ו בניסן – היום בו יצאו עם ישראל ממצרים. את חג השבועות אנו חוגגים בו' בסיון – יום בו ניתנה התורה. מה קרה בט"ו בתשרי, שבו אנו חוגגים בו את חג הסוכות?
לכאורה כלום. הישיבה בסוכות הינן כזכר לענני הכבוד, בהן שהו עם ישראל כל משך ה40 שנה במדבר1.
את ההבדל בין החגים ניתן לראות גם בנוסח התפילה:
פסח נקרא בתפילה "זמן חירותינו", על שם היציאה ממצרים שניתנה ביום זה.
שבועות נקרא בתפילה "זמן מתן תורתנו", על שם התורה שניתנה ביום זה.
ואילו חג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו", הוא מתאר את המציאות בהווה, לא את ההיסטוריה שלנו. אין משהו מיוחד ביום זה בהיסטוריה היהודית, שלזכרו נקבע החג בט"ו בתשרי.
אבל אנו לא נתמקד היום מדוע נבחר דווקא התאריך הזה2, אלא בנושא אחר: הדמיון לענני הכבוד.
בואו נראה את הפסוקים בפרשת אמור (ויקרא, כג, לט-מג), בהם מפרטת התורה את מצוות החג:
ר' איסר קרא בבקשה את הפסוקים
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.טעם הישיבה בסוכה הוא "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם".
על איזה סוכות מתכוון הפסוק?
ר' זונדל קרא בבקשה את דברי רש"י לפסוק מ"ג:
"כי בסכות הושבתי" - ענני כבודמה רש"י רוצה?
[לשמוע את הקהל]
להסביר מהן אותן סוכות בהן ישבו עם ישראל כשיצאו ממצרים. והוא מסביר שלא ישבו אז בסוכות כמו שלנו, עם דפנות וסכך, אלא כוונת הפסוק היא לענני הכבוד.
שאלה
רבי אליהו מזרחי, הידוע בכינויו הרא"ם, שהיה מגדולי מפרשי רש"י, שואל שאלה מעניינת:
ענני הכבוד הקיפו את עם ישראל משישה כיוונים: מארבע רוחות השמים, מלמעלה ומלמטה.
על פי דברי רש"י שאת הסוכות אנו מקימים לזכר אותם ענני הכבוד – לכאורה הדמיון לענני הכבוד אינו מושלם? מדוע די בשלוש דפנות בלבד, ואין צורך ב'קוביה', בעלת שש דפנות?
תשובה
מעקב אחר דברי רש"י ברחבי החומש יגלה תופעה מרתקת.
לפעמים הוא קורא לענני הכבוד בשמם "ענני כבוד", ולפעמים הם נקראים בלשונו "עננים", סתם, בלי תואר כלשהו, כמו במלחמת עמלק "שהיה הענן פולטן" – את החוטאים, שלא יטמאו את המחנה.
מה פשר השינויים?
מסתבר שהדברים אינם מקריים, ויש כוונה מאחורי הדברים:
חלק מן העננים היו ענני כבוד. תפקידם היתה לכבד את עם ישראל ההולך במדבר. אולם חלק מן העננים המקיפים את העם לא היו ענני כבוד, אלא עננים לצורך מסוים. כמו שמירה מאויבים, יישור הדרך, הריגת חיות טורפות וכו'.
את חג הסוכות אנו חוגגים כזכר לענני הכבוד שהיו לנו, ולא לזכר ענני הצורך, ולכן אין צורך בשש דפנות, אלא די בשלוש דפנות כשרות.
הוראה
אותם ענני הכבוד, שבמשך כל שנות המדבר היו בזכותו של אהרן הכהן, פסקו בשעת פטירתו.
כך גם בארה של מרים שליוותה את עם ישראל בחייה, פסקה בשעת מיתתה.
בשונה מהבאר, שלגביה אנו מוצאים שחזרה לאחר מכן בגלל משה, אנו לא מוצאים שהעננים חזרו.
ההסבר נעוץ גם הוא בהבדלים שבין העננים:
ענני הכבוד אכן נפסקו בפטירת אהרן, אך העננים שנועדו לשמירה ולצרכים שונים, לא פסקו לרגע אחד.
משה רבינו כמנהיגם של ישראל מוודא כל העת שעם ישראל מקבל את צרכיו כמו ענני שמירה ובאר מים. גם לאחר מותו משה רבינו מוודא שעם ישראל מקבל את צרכיו ויש לו את צרכיו – כמו מי הירדן והכניסה לארץ שהבטיחה את בטחונם האישי של בני ישראל.
נשיא הדור דואג לנו לכל צרכינו, ולנו לא נותר, אלא לעשות את העבודה הנדרשת מאיתנו – ללמוד תורה ולקיים מצוות.
סיפור
חודשים ספורים לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ, במוצאי פסח שני של שנת תש"י התוועד הרבי לראשונה עם הקהל, התוועדות בפומבי בימות החול.
שיחתו של הרבי נסובה בנושא זה ש'הרבי לא נשאר בעל חוב', וגם לאחר פטירתו, דואג הרבי להולכים בדרכיו.
בין הדברים, ציין הרבי את העובדה הבאה:
"כשהרבי [=הריי"צ] אמר את המאמר ד"ה 'טעמו וראו' בי"ג תשרי שנת תרצ"ג, לא היו נוכחים כמה שלוחים שהרבי שלח אותם למקום מסויים, וכאשר שבו משליחותם, חזר הרבי בפניהם את המאמר עוד הפעם" [הרבי סיים: ומכאן רואים שכאשר הולכים למלא את שליחותו של הרבי לא מפסידים מאומה].
באותה הזדמנות לא גילה הרבי בענוותנותו הרבה את פרטי הסיפור שבשנת תרצ"ג.
שנים רבות לאחר מכן, לאחר ג' תמוז, עת נתגלו רשימותיו של הרבי נתבררו פרטי הסיפור.
וכך כותב הרבי ברשימות [ראה רשימות היומן, עמוד רסב]:
"ליל ב' וכן יום ב', היה גשם שוטף... לא אמר דא"ח ברבים, [אבל] קראני וגיסי... וחזר בפנינו המאמר די"ג תשרי - שלא שמעתיו [כשאמרו ברבים] מפני שנסעתי [בשליחותו] לקנות לולבים - [דיבור המתחיל] טעמו וראו וגו', בשטריימעל ואבנט, אבל בלא מטפחת [כרוכה על היד]".
Footnotes
-
בגמרא (מסכת סוכה, דף יא, עמוד ב) מופיעה מחלוקת האם את חג הסוכות אנו חוגגים כזכר לענני הכבוד בהם הושיב הקב"ה את עם ישראל בהיותם במדבר [-דעת רבי אליעזר], או לזכר סוכות של ממש בהם ישבו עם ישראל באותם ימים [-דעת רבי עקיבא]. על כל פנים, להלכה נפסק כדעת רבי אליעזר, שהסוכות הינן זכר לענני הכבוד. ↩
-
דווקא הגאון מוילנא כותב רעיון מדהים: לאחר שחטאו ישראל בעגל נסתלקו מהם ענני הכבוד, וחזרו לאחר כמה חודשים –היה זה בתאריך ט"ו בתשרי, לכן דווקא אז חוגגים את חג הסוכות ↩