דרשת הלכה: הישיבה בסוכה

האם מותר להכניס סירים לסוכה? • מדוע ישנן משפחות הנוטלות ידיים בתוך הסוכה? • והאם מי שיצא להתפלל וחזר לסוכתו – צריך לשוב ולברך ברכת 'לישב בסוכה'?

תשבו כעין תדורו

רקע

נאמר בתורה: בסכות תשבו שבעת ימים. קיבלו חכמים בהלכה למשה מסיני - "תשבו כעין תדורו". כלומר הישיבה בסוכה צריכה להיות כעין המגורים בבית, והסוכה הופכת להיות הבית הקבוע, ודירתו - ארעי.

לכן כל דבר שבמשך השנה אדם רגיל לעשות בביתו – צריך עכשיו בחג הסוכות לעשות בסוכה, אבל כל דבר שאין דרכו לעשות בביתו במשך השנה – גם בחג הסוכות אינו צריך לעשות זאת בסוכה.

הוסיפו חכמים ואמרו אשר 'תשבו כעין תדורו' פירושו שהסוכה הופכת להיות החלק היפה בבית כמו הסלון או חדר השינה, אבל אין הסוכה הופכת להיות גם במקום החלקים הפחות נעימים בבית, כמו המטבח והשירותים.

ולכן נפסק כי רק דברים שרגיל להחזיק בחלק היפה של הבית מותר להכניסם לסוכה, אבל כלים כאלו שגם במשך השנה שם אותם במטבח או במקום מיוחד – אין להכניס אותם לסוכה , ואם מכניס אותם לסוכה זה נחשב לביזוי מצווה.

להלכה למעשה

לדוגמא: החלפת טיטול לילד בסוכה אסורה משום ביזוי מצווה. שטיפת כלים (לא כולל כוסות שתיה), וכן הכנסת פח אשפה קבוע לסוכה אסורה כי זה נחשב לביזוי מצווה. לכן כאשר מסיימים את הסעודה ורוצים לפנות את השולחן מותר להכניס פח אשפה ולפנות את השולחן ומיד להוציאו והכנסה זו אינה מבזה את הסוכה שהרי כך אדם עושה גם בסלון ביתו.

סירים בסוכה

יתירה מכך: דנו הפוסקים האם מותר להכניס סירים מלאים באוכל לסוכה, יש מהפוסקים הסוברים כי כיוון שהסירים מלאים באוכל והם לצורך אכילה, וגם יש אנשים שרגילים לאכול בסלון בכל השנה ומביאים לשם סירים, לכן מותר להכניס לסוכה סירים עם אוכל, אבל מיד לאחר האוכל צריך לפנות את הכלים מהסוכה – כמו שעושה בסלון ביתו. וכך כותב רבנו הזקן .

אבל המשנה ברורה כותב וכן כתב בחזון עובדיה שאין להכניס לסוכה סירים עם אוכל אפילו בשעת הסעודה, מטעם זה גם אין מכניסים לסוכה פח אשפה שיעמוד קבוע אלא רק מכניסים בשביל לפנות את השולחן ומיד מוציאים – כפי שעושה בסלון ביתו.

אבל שאר כלים אפילו פשוטים וכגון חד פעמי מותר להחזיק בסוכה וכן מיחם מים חשמלי מותר להחזיק באופן קבוע בסוכה, כי כך הרגילות בכל השנה להחזיק את זה על השולחן.

נטילת ידיים בסוכה

דיון נוסף ישנו בעניין נטילת ידיים בסוכה האם מותר ליטול לתוך קערה גדולה כיוון שהמים הם טמאים ואינם מתאימים להיות בסוכה. ולכן נוהגים בפועל ליטול ידיים לתוך קערה, אבל אם יש כיור בסוכה מותר ליטול שם כיוון שהמים נשפכים מיד לביוב וכך דרך אנשים שיש להם כיור גם בסלון.

הישיבה בסוכה

רקע

בכל רגע ורגע שהאדם יושב בסוכתו הוא מקיים מצוות ישיבה בסוכה . למצווה זו תקנו את ברכת 'לישב בסוכה'.

כאשר האדם נכנס לראשונה לסוכתו הוא מברך ברכה זו, ונפטר מלברך שוב במשך כל שהייתו שם, גם אם יהיה ישהה זמן רב מאוד.

אמנם אם יצא מן הסוכה והסיח דעתו ממנה, וחוזר לסוכה – עליו לשוב ולברך.

מהי ההגדרה של 'הפסק' לענין זה, וכיצד נדע מתי צריך לחזור ולברך שוב, ומתי אין צורך?

הלכה למעשה

רבנו הזקן כותב שתי אפשרויות:

א. כאשר עוזב את הסוכה על מנת לא לשוב אליה בזמן הקרוב, כגון שעוזב את הסוכה ללכת להתפלל שחרית או לקניות וטיול וכיוצ"ב.

ב. כאשר התכוון לשוב לסוכה מיד, כגון שיצא לשירותים או להביא משהו והתכוון מיד לחזור לסוכה, אבל לפועל התעכב הרבה זמן "שעה ושתים".

אם קרה אחד מהמקרים הללו – זה נקרא הפסק והיסח הדעת מהסוכה, וכאשר חוזר לסוכה צריך לברך שוב לישב בסוכה.

בשעת אכילה או גם בשעת 'טיול'?

מתי מברכים?

נחלקו המפרשים מתי מברכים ברכה זו:

שיטת רבינו תם

דעת רבנו תם שאף שכל הפעולות שעושה האדם בסוכה חייבות בברכה, מכל מקום הברכה עצמה נתקנה על האכילה כי עיקר קביעות האדם הוא באכילת פת, וכל שאר הדברים שעושה בסוכה כגון שתיה שינה וטיול נפטרים בברכה שמברך על האכילה. וכך פסק השולחן ערוך להלכה. ולדעת רבנו תם, ברכת לישב בסוכה פוטרת למפרע את כל הדברים שעשה בסוכה מאז כניסתו עד האכילה, וגם לכתחילה יכול לעשות כך: להיכנס לסוכה ללמוד חצי שעה ורק אחר כך להתיישב ולאכול ובברכת לישב בסוכה הוא פוטר את השהייה בסוכה שלפני האכילה. וכך פוסק השולחן ערוך ורבנו הזקן.

שיטת הראשונים

ויש מהראשונים שלמדו שכל כניסה לסוכה גם אם רוצה רק לישון או לטייל בה – צריך לברך לישב בסוכה. המשנה ברורה כתב לחשוש לדעה זו. לכן כותב המשנה ברורה שכל פעם כשנכנס לסוכה ישתדל לאכול מיד בתחילת כניסתו לסוכה כדי לצאת ידי חובת דעה זו שגם השהייה בסוכה אפשר וצריך לברך עליה.

החוזר לסוכתו, ואין בדעתו לאכול

מחלוקת נוספת ישנה כאשר אכל בסוכה ובירך לישב בסוכה, ואחר כך עזב את הסוכה באופן שנחשב היסח הדעת מהישיבה הקודמת וצריך לברך שוב לישב בסוכה (כגון שיצא שלא על מנת לחזור מיד או שרצה לחזור אבל התעכב שעה שעתיים מחוץ לסוכה) וחזר לאותה סוכה שישב בה, ועכשיו רוצה לשהות בסוכה בלי לאכול ואין בדעתו לאכול במשך השהייה הקרובה בסוכה. לדוגמא, כשאכל סעודה בסוכת ביתו והלך להתפלל מנחה וחוזר לסוכתו ויושב בה ללמוד עד מעריב ורק לאחר שילך ויחזור מתפילת מעריב יאכל ארוחת ערב. ונחלקו הפוסקים האם במקרה זה גם צריך לברך לישב בסוכה על השהייה בסוכה:

המשנה ברורה כותב שצריך לברך שוב לישב בסוכה על עצם השהייה בסוכה, כי מאחר והיה הפסק והיסח הדעת מהישיבה הקודמת, הרי ברכת לישב בסוכה ההיא אינה פוטרת ישיבה זו החדשה, וצריך לברך על שהייה זו. ואף שאמרנו שרבנו תם סבר שמברכים על האכילה ולא על השהייה, רבנו תם דיבר במקרה שגם אוכל וגם שוהה בסוכה ואז מברך על האכילה שהיא עיקר, אך במקרה שלנו שאינו מתכוין לאכול אלא רק לשהות בסוכה - יברך על השהייה.

אבל השולחן ערוך כתב "נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה" והוסיף הרמ"א "והכי נהוג", ומשמע שמברכים רק על האכילה ולא על שאר דברים אף שגם בהם מקיימים מצווה. וכך פסק בכף החיים ובן איש חי ובחזון עובדיה שאין מברכים אלא על אכילת פת.

רבנו הזקן שיטה אמצעית לו: מברכים רק על האכילה בבוקר והיא פוטרת את כל שאר הדברים שיעשה במשך היום, וגם אם יעזוב את הסוכה ויחזור לאחר כמה שעות – אם יאכל אוכל יצטרך לשוב ולברך לישב בסוכה על אכילה זו, אבל אם רק ישהה בסוכה אינו צריך לברך כי (לעניין זה אין הפסק בין הברכה למצווה ו)ברכת לישב בסוכה שבירך בבוקר פוטרת גם להבא את כל השינה והשהייה בסוכה שיהיו במשך כל היום.

אמנם אם הולך לסוכה שלא אכל בה ורק יושב שם באופן המחייב ברכה, ולדוגמא ההולך לסוכת חברו למסיבה או להתוועדות – צריך לברך על שהייה וטיול בסוכה זו. ולכן רצוי שכאשר נכנס לסוכת חברו יאכל מיני מזונות בשיעור של 57 גרם ויברך על כך לישב בסוכה ויפטור את השהייה בסוכה (ולדעת בני ספרד אי אפשר לברך על מיני מזונות בשיעור זה אלא רק בשיעור קביעות סעודה, ולכן יכולים לשמוע מאחר המברך ולענות על כך אמן). אמנם אם נכנס לסוכה אחרת רק בשביל לאכול דבר שאין חייבים לאוכלו בסוכה – אין צריך לברך על אכילה ושהייה זו.

ההולך לסוכת חברו ושב

עד כאן עסקנו כאשר הולך מסוכתו לענייניו. נושא נוסף המצוי מאד נידון בפוסקים והוא ההולך לסוכת חברו ואחר כך חוזר לסוכתו, ודבר זה יתכן הן כאשר הולך לסוכת חסרו כשהוא באמצע הסעודה בסוכתו, וזה דבר מצוי אצל שכנים היושבים כל אחד בסוכתו ובאמצע הסעודה נכנס לסוכת חברו ואחר כך חוזר לסוכתו. כמו כן יתכן הדבר כשהוא אינו באמצע הסעודה אלא לאחר שסיים ארוחת בוקר בסוכתו הלך לבית הכנסת או לסוכת חברו וישב שם ואחר כך חזר לסוכתו. וכאן דנו הפוסקים האם ההליכה והשהייה בסוכת חברו נחשבת להפסק וצריך לברך שוב כאשר נכנס לסוכת חברו וכן האם כשחוזר לסוכתו צריך לברך שוב על הישיבה בסוכה שלו, כי הישיבה החדשה אינה המשך לישיבה הקודמת (אף שלענין ברכת המזון הכל נחשב המשך אחד). המגן אברהם סובר שהליכה הוי הפסק וצריך לברך הן כשאוכל בסוכת חברו וכן צריך לברך כשחוזר לסוכתו. אבל המשנה ברורה פוסק כדעת פוסקים אחרים שאין ההליכה והכניסה לסוכה אחרת נחשבת הפסק ואינו צריך לברך לא בסוכת חברו ולא כאשר חוזר לסוכתו, כי מאחר והוא באמצע הסעודה וכבר בירך לישב בסוכה – הברכה חלה על כל הישיבה בסוכה ואין הבדל באיזה סוכה זה. ולמעשה כתב השמנה ברורה שכיון שנחלקו בזה הפוסקים – לא ייצא לסוכת חברו באמצע הסעודה, וכן אם רוצה ללכת לסוכת חברו אחרי האוכל יכוון בדעתו בשעת ברכת לישב בסוכה לפטור את סוכת חברו.

אבל דעת רבנו הזקן היא שצריך לברך על סוכת חברו כי היא סוכה חדשה אבל כשחוזר לסוכתו אינו צריך לחזור ולברך עליה . ולכן כאשר הולכים להתוועדות מיד אחרי ארוחת ערב בסוכה הפרטית – צריך לטעום משהו ולברך לישב בסוכה.

אכילת ארעי מחוץ לסוכה

כלל נוסף נלמד מ'תשבו כעין תדורו' אשר אכילת ארעי מותרת חוץ לסוכה "כיון שאינה חשובה ואינה כעין דירה" "וכן דרך האדם לטעום פעם אחת מלא פיו חוץ לביתו", היינו שאכילת קבע אדם אוכל בבית ובסוכות צריך לאכול סעודה זו בסוכה, אבל אכילת ארעי אינה חשובה אכילה ואדם רגיל לאכול אותה גם מחוץ לבית ולכן אין חובה לאוכלה בסוכה.

ומהי אכילת ארעי?

נקבע להלכה אשר אכילת לחם וכן עוגיות ותבשיל של חמשת מיני דגן כמו פסטה עד כמות של 'כביצה' – 57 גרם היא אכילת ארעי שפטורה מסוכה, ומעבר לכך – חייבים לאכול בסוכה. ונראה שצריך להיות שיעור כביצה של הלחם או מזונות עצמם בלא צירוף של שאר מאכלים .

בעניין ברכת לישב בסוכה על מיני מזונות כעוגיות וכדומה נחלקו האשכנזים והספרדים:

בני אשכנז נוהגים לברך לישב בסוכה על מזונות בשיעור כביצה, אבל מנהג בני ספרד לברך על מזונות רק אם אוכל לפחות שיעור 4 ביצים דהיינו 216 גרם שהוא שיעור קביעות סעודה לנטילת ידיים. ובחזון עובדיה כתב שכבר משיעור 3 בצים שהם 162 גרם יכול לברך לישב בסוכה, אף שנטילת ידיים וברכת המוציא יעשה רק על ארבע בצים שהם שיעור קביעות סעודה.

לדוגמא, רוגלאך אחד הוא בערך 35-40 גרם. עד רוגאלך ורבע יכול לאכול מחוץ לסוכה. מעבר לכך צריך לאכול בסוכה ולאשכנזים צריך לברך על כך לישב בסוכה. לדעת חזון עובדיה מ4 וחצי רוגאלך יברך לישב בסוכה, ולדעת אחרים בני ספרד צריך לאכול 6 רוגאלך שהוא שיעור קביעות סעודה לנטילת ידיים והמוציא גם על מיני מזונות.

האוכל תבשיל מזונות כמו פסטה שאין בה דין קביעות סעודה לעניין נטילת ידיים ואפילו אם אוכלים ממנה כמות גדולה לעולם אין נוטלים ידיים על זה, בכל זאת בסוכות אם אוכל שיעור של קביעות סעודה דהיינו (162 גרם לדעת חזון עובדיה), 216 גרם לשאר הדעות – מברך לישב בסוכה. ודבר זה הוא גם לדעת האשכנזים אשר בתבשיל של מיני דגן מברך לישב בסוכה רק אם אוכל שיעור קביעות סעודה. אבל דעת רבנו הזקן נראה שאם אוכל 57 גרם ומעלה כבר מברך לישב בסוכה .

שאר מאכלים כגון אורז וקטניות בשר ודגים וגבינה, מעיקר הדין מותר לאכול גם מחוץ לסוכה, וכתב המשנה ברורה שאם אוכלם בקביעות כלומר כאשר מתיישב לאכול ארוחת ערב המורכבת מאורז (או תפוחי אדמה) ובשר – יש להחמיר לאכול בסוכה אף שאין מברכים על אכילה זו לישב בסוכה. לדעת רבנו הזקן נראה שאין חומרא זו (אבל בלאו הכי מנהגנו להקפיד לאכול הכול בסוכה).

וחשוב להדגיש: כל ההיתר של אכילת מאכלים חוץ לסוכה הוא רק כאשר אוכל מאכלים אלו בלבד, אבל כאשר יושב בסעודה בסוכה, אינו יכול באמצע הסעודה לצאת החוצה ולאכול מחוץ לסוכה מאכלים כאלו שבעיקרם אינם חייבים בסוכה. ולדוגמא, באמצע סעודת שבת רוצה להכנס לבית להביא משהו, עליו לסיים את האוכל מהפה לפני שיוצא מהסוכה ואינו יכול לצאת מהסוכה ולאכול תוך כדי הליכה פרי או דבר אחר שאינו חייב בסוכה. וזאת כי גם אכילה זו היא חלק מסעודת הקבע החייבת בסוכה .

שתיית יין וכן שאר משקים שקובעים עליהם ישיבה כמו בירה שרגילות לשבת על כוס בירה (בשונה משאר משקים ששותים לצמא או לתיאבון במהירות וממשיכים הלאה) וכן שאר משקאות משכרים, אם קובע עצמו לשתיה דהיינו ש'מתיישב' לשתות לבד או עם חברים, בני ספרד מקילים בזה לשתות מחוץ לסוכה .

ולדעת רבנו הזקן חייבים לשתות היין בסוכה אך אין מברכים על כך ברכת לישב בסוכה, ולכן נכון לשתות את היין לאחר שכבר בירך "לישב בסוכה" (בסוכה זו) על דברים אחרים, וברכת "לישב בסוכה" במשך היום פוטרת את שתיית היין בסוכה זו במשך כל היום (אף שיצא וחזר באופן המחייב ברכה חדשה של "לישב בסוכה") .

לדעת המשנה ברורה צריך לאכול בסוכה ואין מברכים על כך לישב בסוכה, ולכתחילה רצוי לאכול גם אוכל שחייבים לברך עליו לישב בסוכה (כמו לחם או מזונות בכביצה, או תבשיל בשיעור קביעות סעודה) ולברך לישב בסוכה וזה יפטור את השתיה הזו.

ההבדלה בסוכה

הבדלה עושים בסוכה כי כך דרכו של אדם לעשות הבדלה בתוך ביתו ולכן עצם ההבדלה נחשבת קביעות וכאשר מבדיל על יין מברך לישב בסוכה.

מנהג חב"ד שמברכים בסיום ההבדלה אבל הגרש"ז אוירבעך כתב שיברכו לפני ברכת הגפן. אם הבדיל על בירה או תה – לא מברכים לישב בסוכה.

חומרא מפורסמת היא להקפיד לא לאכול מחוץ לסוכה ואפילו לשתות מים וכך כותב השולחן ערוך ש"מי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח" וכדברי המשנה "מעשה והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שני כותבות ודלי של מים, ואמרו העלום לסוכה". וכך הוא מנהגנו.