טיוטה - מאת הרב מ"מ גרליצקי
הבדיחה עם היהודי שבאמצע יו"כ תפסו אותו על חם ואמרו לו איך אתה לא מתבייש זה הרי יוכ וענה יו"כ בראש אבל בלב (במכנסיים) שמחת תורה...
אצלנו עכשיו להיפך שמחת תורה בראש אבל יו"כ ואולי אפילו תשעה באב בלב.
איך אפשר לשמוח?
ויובן בהקדים שחוגגים סיום קריאת התורה ובמקום שיהיה כנהוג ״הפי אנד״ קוראים אודות פטירת משה ושלא זכה להיכנס לארץ וכו היתכן?
ובפרט שהכל הולך אחר החיתום ומשתדלים לסיים בטוב.
אלא זה כל ענינו של שמחת תורה - חג שנוצר בגלות- שבו חוגגים בשונה מכל החגים לא אירוע שקרה בעבר אלא חוגגים מה שהצלחנו לעשות השנה. לסיים את התורה. ופה יש מסר גדול גם אם לא הצלחנו יותר מידי ולא השגנו כל מה שרצינו עצם ההשתדלות על זה היא השמחה. תמיד יש ירידות ועליות ולאו דווקא שיש הפי אנד (ולכן צריךכל פעם להתחיל מחדש וכו) אבל כל עוד אנחנו במשחק על זה גופא אנו שמחים. גם אם יש כשלונות ונסיונות.
ובמילא גם עכשיו צריכים לזכור שהתורה היא חיינו ואין לנו שיור אלא התורה הזאת שהיא יסוד קיומנו ובטחוננו בארץ הקודש ולמרות כל הקשיים נחגוג וכו' בתפילה שבשנה הבאה נזכה לשמחה שלימה בגאולה וכו'.