תשע"ו
בתקופת מלחמת העולם השני' ואחרי' חי בסמרקנד יהודי פעיל ובעל מרץ בשם רפאל חודידייטוב, הוא הצליח באותם ימים להקים "קולחוז" עבור מאות משפחות יהודיות שבהם הם גם עבדו כדרישת הממשלה הקומוניסטית וביחד עם זה
הם גם יכלו לשמור שבת. בעיקר הם עסקו בייצור יין, משאיות היו מובילים לשם ארגזים של ענבים ושם היו מייצרים מזה יין.
יום אחד נהג משאית הגיע עם משאית מלאה בארגזי ענבים והוא מגלה שלט על שער הקולחוז "לרגל שמחה משפחתית ייסגר המחסן החל מהיום יום רביעי 18 באוקטובר עד ליום ראשון 22 באוקטובר שעה שבע בבוקר". הוא מעולם לא
שמע על קולחוז שנסגר לארבעה ימים רצופים ועוד לרגל שמחה משפחתית בברית המועצות. הוא פרק את הסחורה ליד השער ונסע מיד לממונה על הקולחוזים באזור סמרקנד ודווח לו על המקרה.
מה באמת הסתתר מאחורי הסגירה המשונה הזאת. באותה שנה שני ימי החג של שמח"ת חלו בימים חמישי ושישי ומיד לאחריהם באה השבת, ולכן הוא החליט לסגור את הקולחוז היהודי לכל ימי החג וקיווה לטוב.
מר חודידייטוב ידע יפה מאוד שהוא משחק באש, הוא הבין היטב שלסגור קולחוז לארבעה ימים בברית המועצות זה דבר חמור מאוד אבל בגלל שהיו לו יחסים טובים עם השלטונות הוא האמין שאיכשהו זה בסוף יסתדר.
המפקח הממשלתי שנשלח מהמשרד הראשי בסמרקנד כדי לבדוק מה קורה בקולחוז, הגיע למפעל ביום שישי בצהריים כאשר כל באי הקולחוז היו באמצע הקפות, הוא אכן מצא את הארגזי ענבים מונחים מחוץ לשערי הקולחוז. הוא נכנס
לפנים והכל שקט דממה חשודה שוררת בכל הקולחוז, הוא הולך ומתקדם לתוך הקולחוז והוא שומע מרחוק קולות של שירה וזמרה, הוא הלך בעקבות הקולות ואז הוא נכנס לאולם שהי' מלא וגדוש בתושבי המקום שרים שמחים ורוקדים.
המבקר שהי' יהודי בוכרי "קומוניסטי" שעבד בשירות המשטרה החשאית הבין מיד מה קורה פה, היהודים "החשוכים" משביתים את העבודה וחוגגים את שמחת תורה ולא מתחשבים כלל בנזק העצום שהם גורמים לכלכלה הסובייטית.
הוא מצא את האחראי הראשי רפאל חודידייטוב ומסר בידו צו שבו הוא נדרש להופיע במשרדי הקג"ב על הניהול הרשלני של הקולחוז.
רפאל זיהה אותו והכיר בו שהוא יהודי, הוא התקרב אליו חיבק אותו ואמר לו אנו שמחים שבאת לשמוח איתנו בשמחת תורה. בוא תשמח איתנו יחד, ואח"כ נטפל בכל הבעיות האחרות, הוא כיבד אותו בכוס לחיים ובצלחת מלאה במאכלי חג ואחריו כוס שני' ושלישית עד שהמבקר השתכר. למחרת בבוקר המבקר התאושש והוא לא שכח מה קרה, הוא חזר לממונים עליו ודיווח על מה שקורה בקולחוז של חודידייטוב.
באותם ימים שרר בסמרקנד מחסור חמור בצמיגים למשאיות וזה גרם להשבתה ממושכת של אחד מהמפעלים הגדולים בעיר. אבל בברית המועצות כמו בברית המועצות אף אחד לא התאמץ יותר מדי כדי לפתור את הבעי', והמפעל עמד
שומם כבר כמה שבועות וזה השפיע על כל התעשי' בסמרקנד.
ביום ראשון לפנות בוקר ר' רפאל טס לטשקנט ויצר קשר עם בכיר בצמרת הצבאית בעיר שאיתו הי' לו קשר כבר שנים רבות והוא ביקש ממנו שימכור לו כמות גדולה של צמיגים שהוחזקו כרזרבות במחסני הצבא, עוד באותו יום הצמיגים
הגיעו לסמרקנד למפעל המושבת, וכבר למחרת פתחו שוב את המפעל.
מנהל המפעל כתב מכתב תודה עמוס שבחים לאזרח הסובייטי רפאל חודידייטוב שגילה ערנות איכפתיות ותושי' ובכך הציל את המפעל, עם המכתב הזה הלך רפאל למשרדי הקג"ב, שם הוא מיד התקבל בנזיפה חמורה ע"כ שהוא סגר את
הקולחוז לארבעה ימים, ולא איכפת לו מהכלכלה הרוסית, ועוד משתכר שם ביחד עם חבריו בחג היהודי.
רפאל מיד הוציא את המכתב ומסר אותו לידי הממונה על הקולחוזים ואמר לו: "אני זה שלא איכפת לו מהכלכלה הרוסית? שבועות שלמים שהמפעל הענק הזה מושבת ואף אחד מכם לא עשה כלום בנידון, אני זה שנסעתי לטשקנט והבאתי צמיגים והצלתי את המפעל ואותי אתה מנסה להאשים שאני רוצה לחבל בכלכלה הרוסית. הדברים התקיפים של רפאל פעלו את פעולתם וההוא שלח אותו לנפשו.
הרבי מביא בשם הרבי הקודם שברכת "שהחיינו" שמברכים בשמח"ת אז בנוסף לכך שמברכים אותה על החג עצמו אנו מברכים "שהחיינו על התורה".
שהחיינו היא ברכה מאוד פופולרית, כשקונים בגד חדש מברכים שהחיינו, כשנכנסים לבית חדש מברכים שהחיינו, בחגים למשל בלילות פסח מברכים שהחיינו, בר"ה מברכים שהחיינו, גם על מצוה שלא עשינו שנה שלמה למשל על תקיעת שופר מברכים שהחיינו, כאן בא הרבי הקודם ומחדש ש"בשמח"ת מברכים שהחיינו על התורה."
שואל הרבי, לכאו' זה לא מובן, התורה היא הרי לא דבר חדש, היא ניתנה לנו לפני 3300 שנה, וזה גם לא דבר שלא נגענו בו במשך שנה שלימה, כמו השופר שתוקעים בו פעם בשנה, אלא יהודי חייב ללמוד תורה כל יום בבוקר ובערב.
וא"כ על מה בעצם מברכים שהחיינו (ראה באריכות שיחת ליל שמח"ת תשח"י, שיחות קודש ח"א, ע' כ"ו)?
אלא ההסבר הוא, שכשיהודי בא להקפות בשמח"ת ורוקד עם התורה, אז אע"פ שהתורה כבר ניתנה לפני שנים רבות והוא עצמו למד אותה אתמול ושלשום, אבל כשהוא מצטרף לכל הקהל ושמח ביחד עם כולם על המתנה שהקב"ה נתן
לנו, והוא רוקד כמו שרפאל חודידייטוב שמח בשמחת תורה בקולחוז, אז הוא מתמלא שמחה כזו לפחות כמו על מכונית חדשה, והוא בודאי יכול לברך ולהכריז "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה."