הרב חיים הבר
כולנו מכירים את המושג "מצעד הזמירות" או "תחרות השירים". יש תחרות בין שירים, והשופטים צריכים להכריע מהו השיר מס' 1.
מסתבר שאירוע שמחת בית השואבה זכה להיות מס' 1. חז"ל אמרו עליו את הביטוי הבא: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". ובמילים שלנו: זו השמחה מס' 1 בעולם (אולי היא יכולה להיכנס גם לספר השיאים...).
והשאלה פשוטה: וכי חז"ל עברו בעולם ועשו דירוג לכל האירועים, ואז הגיעו למסקנה שהשמחה הזו היא מס' 1?!
והאם לא יתכן שאיזה אוליגרך יעשה אירוע של מיליוני אנשים על שפת הים, עם טובי הזמרים, עם שתייה חריפה, וזה יהיה אירוע שמח יותר?!
איך אפשר לקבוע בפסקנות ובהחלטיות, לפני כאלפיים שנה, שאין אירוע שמח יותר מאשר שמחת בית השואבה?
רבותי, כמובן שחז"ל לא הסתובבו וחקרו מה קורה באירועים אחרים. חז"ל קובעים כאן משהו עקרוני: שמחת בית השואבה זה אירוע שלא מן העולם הזה, ולכן לא יכולה להיות שמחה גדולה ממנו.
מה היה בשמחת בית השואבה?
בכל יום בשנה, כאשר היו מקריבים את קורבן התמיד בבית המקדש, היו עושים את "ניסוך היין" – שופכים ספל יין לתוך חור באחד מקרנות המזבח. היה שבוע אחד בשנה, בחג הסוכות, שעשו גם "ניסוך המים" – שפכו גם מים לתוך המזבח. את המים היו שואבים בערב, ומביאים אותם מתוך שמחה עצומה לבית המקדש, ואז רוקדים ושמחים כל הלילה ב"שמחת בית השואבה", ובבוקר שופכים אותם לתוך המזבח.
בדרך כלל יין הוא משקה משמח. "ויין ישמח לבב אנוש", "אין שמחה אלא בבשר וביין", "אין אומרים שירה על היין". כמו שאנו יודעים, ששתייה של משקה חריף, גורמת לאדם שמחה. אבל השמחה של היין היא שמחה מוגבלת לפי היין: תלוי כמה יין שתית, אם זה יין מתוק או יבש, יין אדום או לבן, כמה אלכוהול יש ביין, עד כמה היה טעים וכדומה – בהתאם לכך נמדדת מידת השמחה. כאשר עשו ניסוך היין בכל יום, היו הלויים שרים וכולם היו שמחים, אבל השמחה הייתה מוגבלת כמו שהיין מוגבל.
לעומת זאת מים אינם משקה משמח. אף אחד לא משתכר ולא רוקד אחרי שתיית מים. וזה בדיוק החידוש של שמחת בית השואבה ("בהפוך על הפוך") – השמחה לא באה מהמים עצמם, אלא אך ורק מקיום המצוה של ה' לנסך את המים. זו שמחה שהיא נטו לשם שמים, מאה אחוז בגלל קיום רצון ה'. כיון שהמניע של השמחה הוא הקב"ה, והקב"ה עצמו אין לו מידה והגבלה – לכן גם השמחה התפרצה בלי שום מגבלה ובלי שום מידה.
לכן אומרים חז"ל שבאופן עקרוני לא יכולה להיות שמחה גדולה יותר משמחת בית השואבה: כי כל שמחה בעולם הזה, זו שמחה של האדם (הנברא), וכשם שהאדם מוגבל גם השמחה מוגבלת; אולם שמחת בית השואבה לא נובעת בכלל מהאדם, אלא אך ורק מהקב"ה (הבורא), כך שהאדם שמח בשמחתו של הקב"ה, וכשם שהקב"ה לא מוגבל כך השמחה לא מוגבלת.
ובאמת, כאשר קוראים את מה שהיה בשמחת בית השואבה, רואים שמדובר ב"שמחה שלא מן העולם הזה": הגמרא מספרת במסכת סוכה, כי נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל, היה עושה להטוטי אש וזורק לאוויר שמונה אבוקות אש.
בדרך כלל, נשיא הסנהדרין לא יכול להיות להטוטן, ולהטוטן לא יכול להיות נשיא הסנהדרין. אבל כיון שמדובר בשמחת בית השואבה, שהיא שמחה בלי שום הגבלות, קרה בה משהו מדהים – אפילו נשיא הסנהדרין יצא מגדרו ועשה להטוטים לכבודו של ה'.
תחשבו איזו התעלות ואיזו שמחה הייתה שם באותם רגעים, כאשר מאות אלפים רואים את האדם הרציני והחשוב ביותר בעם ישראל – נשיא הסנהדרין – יוצא מגדרו ועושה להטוטים לכבוד ה'.
גם אחרי שנחרב בית המקדש, אנו עושים זכר לשמחת בית השואבה בכל מקום ומקום בעולם. זו ההזדמנות להזמין את כל הציבור לאירוע שמחת בית השואבה שיתקיים ב.... ביום.... בשעה..., בתוכנית... (אם הדברים נאמרים בתוך האירוע, אפשר לומר: זו ההזדמנות להודות לכל מי שהיה שותף להצלחת האירוע וכו' וכו').
וכמו שאמרו חז"ל "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".
חג שמח!