הרב ישעיהו גרליצקי - פורסם בתשע"א
הקדמה: לפני שנתיים עשו ב'המודיע' פרוייקט של תיאור חג הסוכות בחצרות החסידות השונות, ואיכשהו הגיעה אליי בקשה לכתוב על "סוכות בליובאוויטש" (בהגבלת מילים ותוים), וכתבתי את המצו"ב בסגנון שהיה נראה לי מתאים להם. איני יודע מה נעשה עם המאמר בשעתו, אם הודפס בכלל, או בחלקו או במלואו. עכ"פ הנני מצרפו כאן, ואולי יבוא לתועלת לשלוחים באיזורים חרדיים וכיו"ב.ב"ה,
כל ישראל בסוכה אחת
חג הסוכות אצל הוד כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע
"ראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת" (סוכה כז, א). אם בכל ימות השנה ובכל חגי ומועדי התורה, היה מאורן של ישראל ואוהבן, הגה"ק רבינו מליובאוויטש זי"ע ועכי"א, מדגיש את מעלתה הנפלאה של אחדות ואהבת ישראל; אם בכל מצוה ומצוה ראה בתכליתה את גילוי מהותם הפנימית של "גוי אחד בארץ"; הרי שבחג הסוכות, מצוותיו ואף מנהגיו, התעצם ביותר בענין זה, ולימד בכל ענין וענין בחג הסוכות כיצד הוא סמל, גורם ומכוון, לאחדות ישראל. אחדות מלאה ואמיתית, מכל צד ופינה, בכל דרגה ובחינה, והיו לאחדים.
לא פסק פומיה קדישא מלהדגיש ולהזכיר, שוב ושוב, כמעט בכל פעם שנשא מאמרי-קודשו בחג הסוכות: "פרי עץ הדר אלו ישראל . . כפות תמרים אלו ישראל . . וענף עץ אבות אלו ישראל . . וערבי נחל אלו ישראל . . אמר הקב"ה, יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו" (ויקרא רבה, פ"ל יב). בעשרות שיחותיו ומאמריו הפך הרבי מאמר חז"ל זה ליסוד ולאבן פינה בכל ההסתכלות על עם ישראל בכלל, ועל כל יהודי ויהודי בפרט. "מכפרין אלו על אלו", הדגיש הרבי, "לא רק יהודים שהם בחינת 'אתרוג' ו'לולב' מכפרים על הערבה, כי אם גם ה'ערבה', כאשר נצרף גם אותו להתאחדותנו במצוה, מכפר ומרומם הוא גם את ה'אתרוג'!"
אכן, גם בהנהגותיו והליכותיו בקודש בחג הסוכות, ביטא הרבי בכל הזדמנות את ה'אחדות ישראל' שבערה בשלהבת קודש בכל עבודתו. עוד בימיו בפולין כחתנו הצעיר של כ"ק האדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש זצללה"ה, כאשר היה מסתיר עצמו מעין-כל, לא נשא דברים ברבים, ולא הראה לאיש את כוחו בתורה ובקדושה, הרי בהגיע חג הסוכות חרג לפתע מדרכו. עת לאחד ולכנס הוא חג זה. כינס החתן הצעיר סביבו מאות אברכים ובעלי-תריסין, מכל החסידויות ומכל החוגים, והיה דורש בפניהם בלילות המועד, שעות ארוכות, בנגלה ובנסתר. כאשר בדרכו המופלאה שהתפרסמה לימים הוא מאחד את הנגלה והנסתר כמקשה אחת.
במנהג קודש זה, לאחד אברכים ובני-תורה מכל החוגים בחג הסוכות, ולהשתעשע עימהם בסוכתו בדברי תורה וחסידות, המשיך גם בימי נשיאותו בממלכת ליובאוויטש בניו-יורק. מכל הישיבות והקהילות היהודיות בעיר ניו-יורק וסביבותיה היו נוהרים להתאחד ולהתעלות יחדיו, לשאוב מלוא חופניים ממעייני הישועה המפכים בסוכת הרבי.
כינוסי תורה אלו היו חלקו של ה'לולב' באיחוד 'ארבעת המינים של הרבי', אך גם ה'ערבה' לא נפקד חלקה. אדרבה, חביבה היתה עליו במיוחד, "ערבה לשון 'וערבה לה'" היה הרבי מפרש. בימי חול-המועד היה רבינו מכנס בסוכתו מאות ילדים יהודיים אמריקניים, ילדי ה'פאבליק סקול' (בתי ספר ציבוריים בארה"ב, שבהם אין ללמד כלל על דת). 'תינוקות שנשבו' אמיתיים שלא ראו צורת אות מימיהם, רובם ממשפחות על סף התבוללות. הרבי היה יושב עימם בסוכה כמלמד-דרדקי ב'חיידר' עם תלמידיו. מסבירם במילים פשוטות מה הם הסוכה והלולב ומה משמעותם. דואג שכל אחד מהילדים והילדות יברך "לישב בסוכה" ויאכל כזית, ויוצק לנשמתם תוכן יהודי אותו לא ישכחו לעד: "יושבים אנו בסוכה אחת, משום שמשפחה אחת אנו, בני אברהם יצחק ויעקב", היה מטעים להם הרבי בסבלנות אין-קץ, "זכרו תמיד כי כל יהודי, גם אם שונה הוא מכם, אחיכם בשרכם הוא".
באחת מהתוועדויות הקודש בחג הסוכות סיפר הרבי עדות מעניינת ויוצאת-דופן על אביו, הגה"ק המקובל מוה"ר הרב לוי יצחק שניאורסאהן זצלה"ה: כאשר חפץ הרלוי"צ להתעטר בסמיכה לרבנות, פנה לגאון אותו הדור, הגר"ח הלוי מבריסק, על מנת לקבל גם ממנו סמיכת-רבנים. רבי חיים התעניין, כפי הנראה, בכוחו בתורה של אברך חסידי זה, שנודע בעיקר בבקיאותו בתורת הסוד, והרבה לבחנו. "ר' חיים האט אים שטארק געמאטערט (ר' חיים הקשה עליו היטב)", העיד הרבי בחיוך. בין השאר ביקשו להשאר זמן-מה לצידו ולשמשו במלאכת הרבנות. אחת השאלות שהופנתה אז לגר"ח היתה מיהודי שסוכתו עמדה בחצר שבה היו שותפים כמה שכנים יהודיים, היהודי שכח לעשות 'עירוב חצרות', ועתה פנה בשאלה כיצד יטלטל את האוכל מביתו לחצר. "נו", פנה הגר"ח לרבי לוי יצחק, "ומה דעתך אתה?" רבי לוי יצחק השיב ללא שהיות: "והלוא הסוכה עצמה מערבת"!
כאשר ביאר הרבי כדרכו באופן מופלא דין זה על-פי נגלה ונסתר, נהרו פניו בחדווה עילאה כשהכריז – "די סוכה אליין איז מערב!" הסוכה עצמה היא המשכת ה'מקיף שבנשמה', דרגה שבה כל ישראל 'מעורבים' כאיש אחד! זו היתה הסתכלותו של הרבי על הסוכה: העובדה ש"ראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת" הופכת בפועל את ישיבתו של כל יהודי בסוכתו להתאחדות עם כל יהודי. גם ללא כוונות והשגות גבוהות, עצם הישיבה בסוכה מבטאת ופועלת יותר מכל את האחדות המלאה והמוחלטת של כל ישראל ממש.
מפעליו הגדולים של הרבי בזיכוי מצוות להמוני בית ישראל הלוא ידועים המה. מן הראשונות שבהם, כבר בימים הראשונים לנשיאותו, היתה מצוות 'נטילת לולב'. הרבי תבע מכל מי שבידו ארבעת המינים לצאת ל'רחובה של עיר' על מנת למצוא את אלו שלא זכו לעת-עתה לקיים "ולקחתם לכם", להשאילם את ארבעת המינים ולאחד גם אותם במצוה זו. לחסידים שכתבו לרבי שהם מחפשים כיצד להשיג ד' מינים כדי לקיים את דבריו הקדושים, ענה אז הרבי במכתביו בתמיהה רבתי: והרי ברשותכם ד' מינים שלכם או של קרוביכם, טלו אותם וזכו בהם יהודים נוספים!
לאלו שחששו שמשמוש הרבים בלולב ובאתרוג יפחיתו מ'הידורם', ענה הרבי בחדות: "אין לך 'הדר' גדול מזה שכמה וכמה מבני ישראל יקיימו בהם מצוה נעלית זו! הרי כל ענינה של מצוה זו הוא אחדות כל ישראל!".
לכשנישאל אם-כן על ענינו של "חג הסוכות בחצר ליובאוויטש", תהיה אפוא התשובה: בליובאוויטש, 'סוכות' ו'חצר' הינן תרתי דסתרי! כל ענינו של חג הסוכות במשנתו של הרבי הוא איחוד כל החצרות ואיגוד כל החוגים. במצותו של הרבי עורכים חסידי חב"ד בימי החג 'שמחת בית השואבה' יחד עם כל שכניהם ואנשי עירם מכל החוגים והעדות; מזכים במצוות החג כל יהודי הנקלע בדרכם; ומקימים בכל מקום ומקום סוכות ציבוריות לארח בהם את המוני בית ישראל במצות החג. כך נראה היה החג בחצרו של הרבי ובהליכותיו הק', וכך הטביע בהנהגות חסידיו ושומעי לקחו.
את שיא התעצמותו של הרבי והתאחדותו עם כל יהודי בחג הסוכות זכינו לראות במחזה נורא ההוד בשנת תשנ"ב, חג הסוכות האחרון בטרם 'חליינו הוא נשא': מידי שנה בשנה היה הרבי מוסר את ארבעת המינים שלו לאחד המשרתים בקודש, על מנת שיזכה בהם את הקהל. בשנת תשנ"ב, בוקר יום-טוב ראשון, הפתיע הרבי ופנה להעניק בעצמו את לולבו לקהל בסוכת בית המדרש. במהרה עשתה לה השמועה כנפיים ואלפים נעמדו בתור הארוך לזכות לברך אל מול פני הקודש. משך שמונה שעות רצופות עמד הרבי (בשנת הצדי"ק לחייו!) על רגליו, הביט במבט חודר לבבות על כל אחד מהמברכים, ענה אמן על ברכותיהם, והעניק להם מברכותיו. היה זה מעמד פלאי ונשגב של אחדות ואהבת ישראל.
ואנן נעני אבתרי', בגעגוע ובתפילה: ראויין כל ישראל לברך על אתרוג אחד...