כשמת בוויטבסק שמחה ליפמאנ'ס, שרדף את החסידים והיה גם באותה עצה להלשין את בעל "התניא" למלכות, שמחו החסידים שמחה גדולה, רקדו ושרו: "שמחה לארצך – וששון לעירך"...